מחוף בת ים לג'בליה - טיול בדרום יפו

צילום: פועה עדן הולצמן

יפו היא עיר שמשלבת עוני והזנחה עם קסם מיוחד ואוירה שונה מאשר בתל אביב.
רוב המבקרים ביפו מכירים את יפו העתיקה המשוקמת, ואת עג'מישבה מתערבבים בתי מידות ערבים ישנים, מתעשרים חדשים, אומנים וגם גן יפהפה על המדרון.
אך יפו היא לא רק יפו העתיקה ועג'מי. יש ביפו שיכונים אפורים וקשים, איזוריתעשיה וגם שכונה על חוף הים, מדרום לעג'מילכיוון בת ים - היאג'בליה, ושמה העברי:גבעת עליה. השכונה הזו, הפחות מוכרת (עדיין) היא יעד הטיול שלנו היום.

קצת היסטוריה
השם ג'בליהמעורר אצל רבים את הזכרוןהלא-נעים של מחנה הפליטים הענק בפאתי עזה. האם הוא קשור לשכונת ג'בליהביפו? קשור גם קשור. הערבים שהקימו את ג'בליהשביפו הגיעו מעזה באמצע המאה ה-19. אגב, השם "ג'בליה"מעיד על כך שגם עזה איננה מקום ישובםהמקורי - הם הגיעו לשם מהר (ג'בל) חברון, אי שם בתקופה המוסלמית הקדומה (תודה לד"ר יהודה זיו על ההסבר).
שכונת ג'בליההיתהשכונה מוסלמית בעיקרה, בניגוד לעג'מישהיו בה גם נוצרים רבים. בשכונה הוקם בית חולים גדול על ידי הבריטים.
במלחמת העצמאות השכונה נפלה לידי כוחות צה"ל, ובהמשך התיישבו בה עולים רבים, ניצולי שואה מאירופה ועולים מארצות המזרח. גם פליטי הטבח בכפר עציון (מעט גברים, הרבה אמהות וילדים) התיישבו בשכונה וגרו בה מספר שנים.
כפי שקרה גם בעג'מי, האוכלוסיההתחלפה, וערבים רבים חזרו לגור בשכונה.
למרות הקרבה לחוף הים היפהפה, מצבה הפיזי של השכונה הלך והתדרדר, ורק לאחרונה היא הולכת בדרכיה של עג'מי, שכנתה מצפון, וגם בה מתחיל תהליך של שיקום וג'נטריפיקציה (דחיקת האוכלוסיההמקומית בדרך של קנית נכסים והשבחתם על ידי אוכלוסיה עשירה שמגיעה מבחוץ).

הטיול מתאים כמעט לכל עונה, גם לאחר הצהריים של יום קיץ, ואפשר לשלב אותו עם ארוחה או פיקניק מול הים.

צילום: דודי הולצמן

נתחיל את הטיול באחד ממגרשי החניה שלצד חוף הים המשוקם והיפה, ברחוב קדם, מדרום לפארקמדרון יפו, בפינת רחוב מנדס-פראנס, ליד גן ציבורי בשם "גינת טולוז". אפשר לערוך את הטיול ברגל או באופניים (יש תחנת השכרת אופניים של "תל-אופן"ממש ליד גינת טולוז).

צילום: דודי הולצמן

שתי האחיות
הסיור מתחיל דווקא בסיפור עצוב. בימי המנדט נבנו בתי חולים בשכונה, במימון השלטון הבריטי. אחד מהם, בית החולים דג'אניב' - שכן לחוף הים, וחלק מהעובדים בו היו יהודים. בזמן מאורעות 36-39 הדירו יהודים את רגליהם משכונות יפו. ב-17 באוגוסט 1936, שתי אחיות יהודיות, נחמה צדק ומרתה (מרים) פינק החליטו להגיע לעבודה, כי חשבו שלפחות בעובדי רפואה - לא יפגעו. תקוותן התבדתה. בעודן הולכותמהאוטובוס אל בית החולים, הן הותקפו ונרצחו. הרצח זעזע את הישוב היהודי. 30 אלף איש השתתפו בהלוויה, והעסקים נסגרו. אפילו הועד הערבי העליון גינה את הרצח.
לזכרן, נקרא רחוב בשכונה, ליד מקום הרצח, בשם "שתי האחיות".
מול גינת טולוז, ממש על שפת הים, היתהשכונה של בתים חרבים למחצהשיושבה על ידי עולים לאחר מלחמת העצמאות.
בית החולים דג'אני פעל עד שנות השבעים, ונהרס, עם כל השכונה. על שטחו נמצאים מרכז פרס לשלום וחלק מהטיילת על חוף הים.

בית השגריר הצרפתי
במשולש בין הרחובות קדם, שתי האחיות ומנדס-פראנס (על שם ראש ממשלת צרפת שהיה ממוצא יהודי) נמצא "גן טולוז", ולידו ביתו של שגריר צרפת בישראל.
בניגוד לרוב בתי השכונה, הוא נבנה בסגנון הבינלאומי ("באוהאוס") ותוכנן על ידי האדריכל יצחק רפפורט, בשנות ה-30, על ידי משפחה ערבית עשירה (משפחת עבד אל-רחים) ובשנות החמישים החליטה ממשלת צרפת לחפש בית מהודר לשגריר. הם רכשו את הבית, שיפצו את המקום ומאז זהו מעונו הרשמי של שגריר צרפת בישראל. כל שנה, ב-14 ביולי (יום הבסטיליה) נערכת במקום מסיבה נוצצת עם הרבה אוכל טוב כמסורת המטבח הצרפתי, וראשי המדינה נוהרים לאירוע. גילוי נאות: מעולם לא הוזמנתי. לקראת יום הבסטיליההבא - אולי מישהו שם קורא את הפוסט...
עוד ליד הגן (שצורתו משולש) - מרכז פיס ומועדון יהודי-ערבי.

צילום: ספיר הולצמן

חלון ליפו
מכאן נוכל להמשיך דרך סמטאות עג'מי (רחוב בית-פלט, רחוב טולוז) או דרך חוף הים עד לגשר "חלון ליפו". הגשר נבנה מעל רחוב צבי צור, עוצב בעיצוב מזרחי-מצועצע, ומבין חלונותיו אפשר לראות את חוף הים.

צילום: ספיר הולצמן

צילום: ד"ר אבישי טייכר

לידו נמצא המסגד המרכזי של שכונת ג'בליה, בתוך גן בשם "גן קדרון".

צילום: אורי

רחובות השכונה נושאים שמות הקשורים לעולם הרפואה - רופאים יהודיים מימי הביניים ושמות כמו "מרגוע"ו"מנוחה".

מרכז פרס לשלום
מכאן נפנה לכיוון חוף הים, לבניין האפור-כסוף המרשים, הוא מרכז פרס לשלום.
מרכז פרס לשלום נוסד ב-1996, עם המון כוונות טובות - לעידוד השלום, שיתוף הפעולה, שיתוף פעולה תרבותי ורפואי. מיקום הבניין נבחר בגלל הסביבה: על חוף הים, באיזורבו גרים גם יהודים וגם ערבים.
בבניין נמצאים משרדי מרכז פרס ומתקיימים בו אירועים שונים. גם הארכיון של שמעון פרס נמצא בבניין. אפשר לתאם ביקורים בבניין עם הארכיטקטורה המיוחדת.

צילום: פועה עדן הולצמן

חוף הים (חוף הריף)
ליד מרכז פרס לשלום יש ירידה לחוף הים היפה של גבעת עליה. קשתות כורכר, חוף סלעי וגם חולי, ספינות דיג ברקע, ולרגע קט אפשר לחשוב שאנחנו ביוון. החוף מתחבר לפארקמדרון יפו, כחלק ממערך הטיילות הגדול של תל אביב. החוף עוצב מתוך ניסיון לשמור על המשכיות עם בתי השכונה ורוח השכונה.

צילום: פועה עדן הולצמן

נמשיך ברחוב קדם דרומה. לצידנו בתי העלמין של יפו, משקיפים על חוף הים. כל בית עלמין שייך לעדה אחרת - מוסלמי, יווני אורתודוקסי, יווני-קתולי, ארמני וקתולי-לטיני. בחלקם מצבות מיוחדות וסיפורים מרתקים ומיוחדים
שמות הרחובות היורדים לים הם על שמם של ספרים חשובים שהתחברו לפני כ-200 שנה, ויש להם קסם מיוחד בעיני - "זכרון קדושים", "פחד יצחק"ו"שפתי ישנים".
ברחוב זכרון קדושים נפנה ימינה לכיוון בית יצחק שדה.

בית יצחק שדה
ממש בקצה הדרומי ביותר של יפו, ליד הים, נמצא ביתו של יצחק שדה, מייסד הפלמ"ח.
יצחק שדה היה דמות מיוחדת וצבעונית. יליד רוסיה, ספורטאי ומתאבק, שעלה לארץ עם גדוד העבודה. בשנות השלושים חבר לקצין הבריטי וינגייטוהקים איתואת פלוגות הלילה. ב-1941 הקים את הפלמ"ח ועמד בראשו.
במלחמת העצמאות פינה את מקומו בפיקוד הפלמ"ח לחניכו יגאל אלון, והפך למפקד חטיבה. כמי שהיה מזוהה עם מפ"ם, לא המשיך בשירות בצה"ל, ועבר לגור עם משפחתו בדרום יפו שזה עתה נכבשה. הוא טיפח חצר מיוחדת, וכשנפטר ב-1952 המשיכה המשפחה לגור שם. כיום, הבית מוגדר כאתר מורשת, הוא פתוח לקהל ומנוהל על ידי בנו יורם.

צילום: דודי הולצמן

בתי כפר עציוןוהחורשה
מעט מזרחה מג'בליהה"רשמית"התיישבו בספטמבר 1948 פליטים מהטבח שנעשה בכפר עציון. היו אלו מעט גברים, הרבה נשים וילדים (שהועברו מהגוש זמן רב לפני נפילתו במאי 1948). הפליטים קיבלו לידיהם מספר בתים ישנים, ניהלו את החצר שביניהם כמו בקיבוץ. חייהם תוארו בספר על ידי פרופ'עמיה ליבליך. בעקבות חשיפת סיפורם המיוחד נטעו חורשה וגן לציון הקבוצה הזו, כולל עץ אלון שמסמל את האלון הבודד של גוש עציון. אנשי כפר עציוןחיו שם עד שהתפזרו בישובים שונים. עד היום קיים בית כנסת (עודנו פעיל) שהקימו אנשי כפר עציון.
המקוםהוא בין הרחובות אריסטו, סוקרטס ואפלטון, בשכונת יפו ג.

צילום: ספיר הולצמן

גבול בת ים
הגענו ל"סוף"של יפו.
בקצה רחוב יפת יש מבחר בתי מאפה, מסעדות וחנויות, בכיכר שנמצאת במקום שנחשב בעבר לאחד הקשים בעיר, והיום נראה כבר הרבה יותר טוב.
מכאן נוכל להמשיך לחופים היפים של בת-ים. חוף הסי-פאלאסמקסים ומתאים לצפות בו לעבר השקיעה, ואף נוכל לצפות דרומה עד ארובות אשדוד.