Quantcast
Channel: In my Back Yard
Viewing all 66 articles
Browse latest View live
↧

עמק חפר - מהים ועד לציפורים

November 9, 2016, 5:30 pm
$
0
0
בימים הקצרים שבתפר שלהסתיו אני אוהב לטייל קרוב לבית. עמק חפר הוא פתרון קצר וחביב, משלב בתוכו היסטוריה וטבע.

נתחיל במושב אביחיל, מראשוני המושבים בשרון, שנוסד על ידי יוצאי הגדודים העבריים שלחמו במלחמת העולם הראשונה. ההגעה לאביחיל היא מתוך נתניה (רחוב עמק חפר). בתוך המושב נמצא המוזיאון המרשים של ״בית הגדודים״. המוזיאון נבנה כדי להנציח את הגדודים העברייםשלחמו לצד הצבא הבריטי בגליפולי שבטורקיה, וכמובן בכיבוש הארץ מידי הטורקים. בגדודים האלו שרתו בן גוריון, בן צבי, כצנלסון וז׳בוטינסקי, אבל רוב החיילים בו היו יהודים מבריטניה ומארצות הברית. התנועה הציונית נחלקה בין תומכי הקמת הגדודים לבין מתנגדיהם, אך בסופו של דבר הוקמו ארבעה גדודים שלחמו כחלק מהצבא הבריטי.
לאחר פירוק הגדודים ב-1921, ניסו לשכנע את חברי הגדודים להישאר בארץ, אך רבים העדיפו לחזור לבריטניה ולארה״ב. מבין הנשארים, יצאה קבוצה שהקימה את אביחיל.
המוזיאון מנציח ומספר את מעשיהם של ארבעת הגדודים, ונוסף לו אגף שמוקדש למתנדבי הישוב היהודי לצבא הבריטי במלחמת העולם השניה (הבריגדה, הצנחנים ועוד יחידות)
המוזיאון שייך למשרד הבטחון, סגור בשבת ובדרך כלל דרוש תיאום לבקר בו

 צילום:ד״ר אבישי טייכר


 צילום: יהודית גרעין-כל

בבית העלמין באביחיל יש חלקה מיוחדת ליוצאי הגדודים העבריים, אך קבורים בה גם עוד אנשים מעניינים:
שלום שווארצברד, יהודי שחיסל את הפורע האוקראיני פטלורה (שהיה אחראי לרצח של אלפי יהודים ב-1919) וזוכה במשפט בצרפת ב-1927.
ג׳ון פטרסון, קצין אירי וציוני נלהב, שהיה מפקד אחד הגדודים העבריים, הגדוד ה-38 של קלעי המלך. הוא אף סבל מאי-קידומו בצבא הבריטי בגלל תמיכתו בציונות. לאחר מותו נשרפה גופתו, ונטמנה באביחיל על פי צוואתו. משפחת נתניהו קראה לבנם יוני על שמו
אל חוף הים
עד לא מזמן, אפשר היה לצאת מאביחיל לשכונת ״עין התכלת״ בנתניה ומשם צפונה לאורך המצוק היפהפה על חוף הים, עד חבצלת השרון. לאחרונה נסגרה הדרך (כדי לא לאפשר למי שרוצה להיכנס לנתניה מצפון לעבור במושב חבצלת השרון), ומדי פעם היא נפרצת על ידי התושבים ונסגרת שוב...
איך שלא נגיע לשם, חוף הים מצפון לנתניה הוא חוף מצוקי, יפה ופראי, מרשים בעיקר בסתיו ובחורף. הוא עובר ליד שכונת צוקי ים

 צילום: דודי הולצמן

המושב חבצלת השרון לא נקרא על שם פרח חבצלת החוף, אלא על שם לילי (בעברית חבצלת) פריימן, אשתו של אהרון פריימן, מראשי ציוני קנדה שסייע לרכישת אדמות עמק חפר. אהרון עצמו הונצח בתחנתנו הבאה - מושב ביתן אהרון

בחבצלת השרון יש אנדרטה בה מונצח בן המקום, משה תמם, חייל צה״ל שנרצח על ידי המחבל וואליד דקה. לפני כשנה עלה העניין לכותרות, בעקבות רצונו של תיאטרון ״אל מידאן״ בחיפה להציג מחזה שכתב המחבל ולזכות במימון משרד החינוך


 
 צילום: דודי הולצמן

בירידה מהמצוק אל חוף הים מונצח אמנון פומרנץ, שנהרג בפעילות מבצעית ברצועת עזה 

במחלף חבצלת השרון נחצה את כביש 4 ונמשיך למושב הקטנטן ביתן אהרון. בכניסה למושב שדרת פיקוסים ענקית. מולה, על רכס כורכר צר וארוך, נמצאת שמורה קטנה ויפה, ועליה שביל מסומן. השביל עובר בתוך פריחת חורף מרהיבה (מדצמבר ועד מרץ), של אירוסים, כלניות ורקפות. משיא הרכס נראה גם את הים. עץ חרוב ענק יוצר מעין ״מערה״ שבתוכה אפשר לשבת עם הילדים, לספר סיפור ולהרגיש בתוך הרפתקה. 





 צילום: דודי הולצמן

השביל ממשיך עד לקצה הצפוני של הרכס, ולמערות קבורה עתיקות
 צילום: דודי הולצמן

נחזור באותה דרך בה הלכנו. בכניסה נמצא גן אירועים בשם ״בית הראשונים״ בתוך בית שבו גרו ראשוני המתיישבים בעמק חפר. במקור זה היה בית חווה גדול שנבנה במאה ה-1ֿ9 על ידי אנטואן בישארה טיאן, בעל קרקעות העמק עד לרכישתם בידי חנקין.
בחצר בית הראשונים מספר מתקנים חקלאיים ותצפית אל מרחבי עמק חפר, לזכר רמי כהן שנפל במלחמת לבנון.

 צילום: דודי הולצמן

במושב עצמו נמצא משק הלברכטובו מגוון פעילויות לילדים - קטיף, אסיף, אפיית פיתות ועוד הרבה פעילויות חקלאיות

אל כפר הרא״ה
מביתן אהרון נמשיך צפונה לכיוון כפר ויתקין, ומזרחה לעבר כביש 4. לפני הגשר העובר מעל נחל אלכסנדר יוצאת דרך צפונה לאיזור התעשיה ולגשר הצבים, אתר יפה בו אפשר לראות ולהאכיל צבי מים ענקיים שחיים בנחל. על נחל אלכסנדר כתבתי בפוסט אחר בבלוג שלי. אם נמשיך בכביש מכפר ויתקין לכביש 4, נראה לפני הצומת שלט לבית העלמין של אלישיב. הדרך מגיעה עד למרגלות תל חפר, שעליו יש פריחת חצבים מרשימה בחודש ספטמבר ועד אמצע אוקטובר. בכביש 4 נפנה צפונה עד לצומת הרא״ה, ומשם ימינה ושוב ימינה למושב כפר הרא״ה. הכפר, אחד המושבים הדתיים הראשונים בארץ, נקרא על שמו של הרא״ה - הרב קוק, הרב הראשי לישראל, ועוסק ברובו בחקלאות ובחלקו בחינוך ובמקצועות חופשיים. בכפר נמצאת הישיבה המפורסמת של בני עקיבא שהקים הרב נריה לפני כ-80 שנה, ומוזיאון לתולדות הישוב



משפחת יעקבס מהכפר פתחה בשנים האחרונות מחלבה מוצלחת בשם ״משק יעקבס״, ומייצרת גבינות איכותיות ביותר. לאחרונה, הם פתחו חנות, ולידה עוד מספר חנויות שמוכרות את תוצרת המושב בימי שישי נערך שם שוק ססגוני של ירקות, פירות, גבינות ומאפים.
המושב סגור לכניסת כלי רכב בשבת

גבעת חיים
כביש 581 ממשיך מכפר הרא״ה מזרחה, אל הקיבוצים הותיקים של עמק חפר. קיבוץ גבעת חיים נוסד לפני יותר מ-80 שנה, ונקרא על שם חיים ארלוזורוב. הוא התפצל, בזמן הפילוג הגדול בתנועה הקיבוצית, ל״איחוד״ ו״מאוחד״. 

ב״איחוד״ נמצא מרכז ההנצחה לגטו טרזינשטאט (בית טרזין) ובו מתקיימות פעילויות חינוכיות הקשורות לשואה והנצחתה. 


 צילום: Odebre

למי שמחפש נקודת עניין לילדים: פינת חי דמויית ספארי קטן נמצאת גם היא בקיבוץ, ושמה ״לגעת בחיות״. יש כמובן גם פינת ליטוף ואפשרות לחלוב עיזים

צילום: יום טוב

הדרך למאגר משמר השרון
מגבעת חיים אפשר לנסוע דרומה לכיוון עין החורש. בריכות הדגים הנטושות של עין החורש הופכות מדי חורף למקום ריכוז לאלפי ציפורים. המקום יהפוך בקרוב לפארק צפרותדמוי עמק החולה. אפשר לנסות לעבור בדרכי העפר הבוציות עד לנחל אלכסנדר, ומשם ליעדנו הבא - מאגר משמר השרון.
למי שרוצה דרך פחות הרפתקנית - אפשר לחזור לכביש 4 ולהמשיך דרומה עד קיבוץ העוגן, לעקוף את הקיבוץ מדרום ולהגיע לנחל אלכסנדר.
הדרך הנוחה ביותרהיא נסיעה דרומה לצומת רופין, פניה שמאלה (מזרחה) עד לפני שהרביש פונה ימינה בחדות למושב חניאל. במקום לפנות ימינה, המשיכו בדרך עפר נוחה, עד לנחל אלכסנדר, פנו שמאלה (סימון שחור) עד למאגר משמר השרון


 צילום: דודי הולצמן


 צילום: דודי הולצמן

 צילום: דודי הולצמן

מאגר משמר השרון
מדי סתיו מגיעים לכאן אלפי שקנאים, בדרכם מאירופה לאפריקה. הם מנצלים את זמינות הדגים בסביבה (שקנאי בוגר אוכל עד כמה ק״ג דגים ליום, פעמיים ביום מאכילים את השקנאים) עפים לחפש מזון וחוזרים למאגר היפה, שיש לידו שני מצפורים. גם במעופם וגם במנוחתם - זה מחזה מרהיב. בבוקר כדאי לצפות מהמצפור המזרחי, בשאר חלקי היום - מהמערבי. המקום מוסדר ואפילו די עמוס בשבתות.

קישורים נוספים


↧
Search

חומה, מגדל ו-80 שנה

December 1, 2016, 4:00 pm
$
0
0
לפני 80 שנה, פרץ בארץ המרד הערבי הידוע, "המאורעות". המורדים פגעו בתחבורה יהודית ובריטית, בישובים מבודדים ובשולי הערים כמו גם בצבא הבריטי. יחד עם זאת, הישוב היהודי באותה תקופה ראה ימים של תנופה והתיישבות גדולים. היה צורך בהקמה מהירה של ישובים, באופן שערבים לא יוכלו לפגוע בהם. מבנים ארעיים מעץ היו עולים באש בקלות, ולכן פותח "מודל"של בניה מהירה ובטוחה, שנקרא "חומה ומגדל".
הטכניקה היתה של בנית חומה כפולה, בין שני קירותיה הוכנס מילוי של חצץ, שבלם כדורים. בלב החצר, שיצרה החומה, הוקם מגדל תצפית מצויד בזרקור רב עוצמה, לגילוי מוקדם של מתנקש אפשרי. בתוך המבנה התרכזו המתיישבים, בדרך כלל חברי גרעין קיבוצי.

ישוב קם ביום אחד
זו היתה הדרך העיקרית שבה הוקמו יישובים חקלאיים במשך 3 שנים, עד שנת 1939. מאמץ של מאות אנשים ביום אחד אשר איפשרו את אותה בניה מהירה, המשך הבניה נעשה בהדרגה מאוחר יותר. האבטחה היתה של אנשי ביטחון יהודיים. העצים וחצץ הוכנו מראש, כל מבצע מסוג זה אורגן ותוכנן מראש.
הראשון שביישובים היה כפר חיטים, ממש בימים אלה לפני 80 שנה, ב-7 בדצמבר 1936. מושב שיתופי ראשון, אך לרוב לא מונים אותו כישוב חומה ומגדל, משום שעלה להתיישב על גבי שרידי מבצר קיים, ממערב לכינרת. שלושה ימים לאחריו, קם הישוב, על פי המתכונת הידועה של חומה ומגדל, תל עמל (כיום קיבוץ ניר דוד). אחריו קמו ישובים מדי כמה שבועות, בסך הכל 52 ישובים.
בשנת 1937 ביקרה בארץ "ועדת פיל"שהמליצה לחלק את הארץ לשתי מדינות, וליצור מדינה יהודית קטנה בצורת האות האנגלית "N", מגדרה ועד חיפה, מחיפה ועד בית שאן, ומבית שאן ועד מטולה. על מנת לחזק את "המפרקים והקצוות"של המפה השברירית, הוחלט למקד את ההתיישבות בהרי מנשה (עין השופט, דליה), במישור החוף הדרומי (נגבה, כפר מנחם), בעמק בית שאן (תל עמל, שדה אליהו, כפר רופין, טירת צבי ועוד) באצבע הגליל (עמיר, דן , דפנה). בנוסף גם קצת "לחרוג"מהמפה, בגליל המערבי (חניתה, אילון).
לשיא הגיע מפעל ההתיישבות בעליה לחניתה, בגליל המערבי, ב-1938, בלב איזור עוין, מבודד מכל ישוב יהודי. בעליה זו השתתפו אלו שהפכו אחר כך למנהיגי מערכת הביטחון – יצחק שדה, יגאל אלון ומשה דיין. 
במהלך שנת 1939 החלו הבריטים להביע את הסתייגותם מההתיישבות, אולי כהכנה ל"ספר הלבן", ולכן החלו להקים את הישובים בלילה, במקום ביום, כדי לקבוע עובדות בשטח. במאי 1939 נכנס לתקפו הספר הלבן, שמנע כמעט לחלוטין התיישבות יהודית, ובמקביל דעך המרד הערבי. תקופת חומה ומגדל באה אל סופה והשאירה מאחוריה עשרות יישובים, ומפה התיישבותית שונה בתכלית. הישובים התפנו לבניית בתי הקבע ולביסוס כלכלי.

את רשימת הישובים והסברים על הבניה תוכלו לראות כאן
הקמת הישובים הפכה מעין מופת ומודל לחיקוי בפעולות התיישבות אחרות. גוש אמונים, בפעולות ההתנחלות הראשונות בסבסטיה ובמקומות אחרים, ניסה לדמות את עצמו, ברעיון ובמעשה, למתיישבי חומה ומגדל. הכנות בסתר, עליה מרוכזת של אנשים רבים, והתיישבות מול שני גורמים שלא אוהדים את מפעל ההתיישבות – הערבים והממשלה. במקרה של גוש אמונים, כמובן, מדובר בממשלת ישראל, ולא בממשלה הבריטית.

במספר ישובים שוחזרו אתרי חומה ומגדל, שהפכו למוזיאונים, ומאפשרים סיור במקום.

ניר דוד
הקיבוץ הראשון שהוקם כישוב חומה ומגדל (ונקרא אז "תל עמל"), שימר ושיחזר את המבנה ברוח אותם הימים. בימי החגים קיימת פעילות ברוח חלוצית ואפילו אפשרות לאכול "ארוחת חלוצים".
 צילום: A&D

 צילום: אברהם גרייצר

יש במקום חזיון אור- קולי, ולידו שתי אטרקציות שיתאימו גם לימי החורף. "גן גורו", שבו חיות ייחודיות מאוסטרליה, והסחנה. גן השלושה, בו המים הם בטמפרטורה של 28 מעלות כל השנה, ומתאימים גם לימים קרירים. הכניסה לאתר חומה ומגדל היא בחינם לאלו הנכנסים אל הסחנה.
בנוסף, קיבוץ ניר דוד נמצא על גדת נחל ה״עאסי״, ויש בו גם צימרים על המים וגם שיט קייאקים.

לא הרחק נמצא גם ״פארק המעיינות״, אתר מים מקסים ופופולארי בימי הקיץ. עוד על המעיינות בעמק נוכל לקרוא בפוסט שכתבתי על האיזור 

מעל הקיבוץ מתנשא לו הר הגלבוע, שמושך אלפי מטיילים בראשית האביב עם פריחת האירוסים 
איך מגיעים? מכביש 71 (עפולה בית שאן) יוצא דרומה כביש 669, לכיוון הקיבוצים שבאזור. לאחר כמה קילומטרים נגיע לאתר.

חניתה
בקיבוץ חניתה בגליל המערבי יש מוזיאון לתולדות האזור ולישובי חומה ומגדל. במוזיאון ישנם ממצאים קדומים שנמצאו באזור. כדי לספוג את אווירת חומה ומגדל, שיקמה קק"ל בחניון שמתחת לחניתה ליד הכניסה הדרומית, מבנה בסגנון חומה ומגדל. ניתן לטייל במקום וביערות שמסביב. קק"ל שילטה בצורה יפה את האזור. חניון חומה ומגדל מתאים גם לנכים.
צילום:  Avi1111



ליד החניון שלט קטן מוקדש לאיש קק"ל שדאג לרכישת המקום: יוסף סינגיליה. יוסף עלה מאיטליה בשנות השלושים, וכדובר איטלקית רהוטה, בא אל בעלי הקרקע והציע להם לרכוש אדמות עבור מנזר (התושבים לא היו מוכרים אדמה ליהודי).  בגלל שחשבו שהוא איטלקי - לא חשדו, מכרו את הקרקע - וכך נרכשו אדמות חניתה.
מעל הקיבוץ (הכניסה מהגדר הצפונית) יש תצפית לשטח לבנון, ומערה (מערת הסולם) . אם רוצים לבקר במקום, יש לבקש מהקיבוץ אישור. יש לשים לב, לעיתים צה"ל מונע את הגישה למקום מפאת רגישותו הביטחונית.
למטילים באזור מובטח נוף נפלא ומבחר עשיר של אתרים כמו מערת קשת, ראש הנקרה, חופי אכזיב ועוד. על חלק מהאתרים כתבתי בפוסט שלי על שלומי וסביבתה.

איך מגיעים? צומת חניתה שוכן למעשה בשטח הישוב שלומי, על כביש 899. ממנו יש פניה לכיוון הקיבוץ. ב"חצי הדרך"לקיבוץ נמצא חניון חומה ומגדל.
 
הדרומי בישובי חומה ומגדל הוא נגבה, ממזרח לאשקלון. לנגבה שמור מקום של כבוד בפנתיאון המלחמה הישראלי, בעיקר בזכות עמידת הגבורה במלחמת העצמאות. אך הקיבוץ קם תשע שנים קודם לכן כישוב חומה ומגדל, והיה הישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ. בקיבוץ נוכל לראות את שחזור מבנה חומה ומגדל, טנק מצרי מימי מלחמת העצמאות, את מגדל המים הישן המנוקב, ואת האנדרטה של נתן רפפורט לזכר מגיני הקיבוץ.
 צילום: Bukvoed

 צילום: זכי אבינור

 צילום: מיכאל יעקבסון

היום, הקיבוץ שהיה הדרומי ביותר נמצא ממש בלב הארץ, וסביבו שפע אתרי מורשת וזיכרון כמו ״גבעת תום ותומר״ ועוד אנדרטאות, אך גם אתרי בילוי כמו מרחצאות חמי יואב.

איך מגיעים? לקיבוץ נגבה אפשר להגיע מכביש 35 (אשקלון-קריית גת) או מכביש 3 (אשקלון-קריית מלאכי) 

תל יצחק
קיבוץ תל יצחק שבשרון קם גם הוא במסגרת "חומה ומגדל". לפני כמה שנים נבנה גן שעשועים בקיבוץ, סמוך לסופרמרקט, בדמות "חומה ומגדל". הכניסה אליו חופשית. ממוקם סמוך למרכזי אוכלוסייה כמו נתניה, רעננה וכפר סבא, הילדים יכולים לבלות בו.
איך מגיעים? כביש 553 מחבר את צומת דרורים שעל כביש 4 עם מחלף פולג ("איקאה") שעל כביש 2. בערך באמצע הדרך, רמזור מפנה דרומה לתל יצחק. לאחר הפניה, פנו ימינה ליד תחנת דלק, ושמאלה לתוך הקיבוץ.

חומה ומגדל במסמכים ובקישורים: 
 
סרט שצולם בימי חומה ומגדל מתוך הסדרה ״שרתי לך ארצי״ 



↧
↧

אתרים נוצריים לאורך הכינרת

December 21, 2016, 8:17 am
$
0
0

צילום: Berthold Werner

לפני אלפיים שנה בערך, היו חופי הכינרת והעיירות והכפרים סביב לה, מוקד לפעילותו של ישו הנוצרי (ופטרוס, בכיר תלמידיו) שמיליונים רבים ממאמיניו מציינים בעוד זמן קצר את חג במולד.
רבבות צליינים מבקרים מדי שנה סביב הכינרת, מבקרים בכנסיות המעניינות ומזדהים עם הניסים והאירועים, שקרו (על פי האמונה הנוצרית, כמובן) כאן. 
ישו גר בנצרת שבגליל בצעירותו. לאחר פגישתו עם יוחנן המטביל וטבילתו, הוא החל לנדוד ברחבי הגליל, לאסוף תלמידים, לדרוש דרשות ולעשות ניסים. חלק ניכר ממעשים אלו היו לחופי הכינרת, שם גם פגש את השליח המפורסם ביותר מבין תלמידיו, הוא פטרוס. עד היום הדג (רבים מהניסים קשורים בדגים, ורבים מהמאמינים היו דייגים) הוא סמל חשוב בנצרות.
פטרוס עצמו היה דייג, שנולד בבית-צידא בחוף הצפון מזרחי של הכינרת, ושמו המקורי היה שמעון בר יונה. הוא הצטרף לישו כאשר דג דגים עם אחיו בכינרת. גם משפחתו גרה ליד הכינרת, וישו ריפא את חמו וחמותו של פטרוס בכפר נחום.הכינרת הוא גם המקום, בו, על פי הברית החדשה, הלך ישו על המים, כאשר שט עם תלמידיו בספינה על הכינרת. כל אלו הפכו את סביבת הכינרת חשובה לנוצרים. 

נתחיל את סיורנו בכפר העתיק מגדלא, ממש סמוך למושבה מגדל של ימינו.העיר מגדלא או טריכאיי (״מקום המלחת הדגים״) היתה עיר יהודית בימי בית שני, ושם מזהים את מקום הולדתה של מרים המגדלית, מבנות הלוויה של ישו ואחת הנשים שנכחו בצליבתו. העיר נשרפה ותושביה נטבחו על ידי המצביא הרומי אספסיאנוס במרד הגדול בשנת 67. בהמשך קמה שם כנסיה ביזנטית, שנחרבה גם היא, ורק בשנים האחרונות קמה שם כנסיה מודרנית ויפה. בתהליך בנית הכנסיה נחשפו שרידי הישוב מימי בית שני, כולל בית כנסת (נדיר מאוד - כמעט שאין בתי כנסת מתקופה זו), ובו מעין פסל עם עיטור של המנורה. הממצאים שולבו בשטח הכנסיה שקמה ביוזמה של נוצרים ממקסיקו, והכנסיה החדשה מוקדשת בין השאר לנשים מהברית החדשה. התפילות נערכות מול מזבח דמוי ספינה גדולה, צופה אל הכינרת.
צילום:דודי הולצמן

גינוסר  
קיבוץ גינוסר נמצא 2 ק״מ צפונה למגדלא.חורף 1986 היה שחון ודל במשקעים. כתוצאה מכך, ירדו בקיץ פני הכינרת לשפל נמוך במיוחד. שני אחים מקיבוץ גינוסר מצאו גוף עץ מבצבץ מתוך המים, סמוך לחוף. הם החלו לבדוק את הנושא, ובסיוע ארכאולוגים התגלה שלד ספינה עתיק, שתוארך למאה הראשונה, היא התקופה בה פעל ישו סביב הכנרת. במשך 14 שנה עבדו על שימור העץ וחיזוק שרידי הספינה, ואז הוצבה הספינה בחדר מיוחד במוזיאון בגינוסר. הסירה זכתה לכינוי ״הסירה של ישו״, אם כי אין כל בטחון שהוא באמת השתמש בה, כפי שנכתב בברית החדשה("וירד אל האניה וירדו אתו תלמידיו: והנה סער גדול היה בים"מתי, ח' 23 – 27). 
דגם של הסירה נמצא גם במימי הכינרת בסמוך למוזיאון
צילום: Berthold Werner


צילום: באדיבות בית יגאל אלון

כיום הסירה היא אתר ביקור חשוב לצליינים הנוצריים, והמוזיאון בכללותו, שמוקדש ליגאל אלון, הוא מקום מצויין ללמוד על ההיסטוריה של האיזור ועל דמותו המיוחדת של יגאל אלון 


הלחם והדגים 
ממש סמוך לחוף הכינרת, ולהתפצלות הכבישים 87 ו-90, נמצאת בקעה קטנה, בקעת טבחה, בה נבעו בעבר שבעה מעיינות (ולכן המקום נקרא עין שבע, כיום יש רק חמישה) ובה אירעו ניסים ואירועים חשובים לנצרות.
בברית החדשה מסופר על כך שישו עשה נס לחוף הכינרת, ובחמש כיכרות לחם ושני דגים האכיל 5000 אנשים. כמו בכל מקום בו קרה נס, נבנתה כנסיה, כבר בתקופה הביזנטית, ושרידיה נתגלו לפני 80 שנה, כולל פסיפסים מרהיבים ובהם דגים, כיכרות לחם, עופות מים וסצנות המתארות את מדידת גובה המים בנילוס.נבנתה שם כנסיה חדשה, שמשלבת את הממצאים הישנים במבנה החדש. הכנסיה נמצאת באתר ״עין שבע״, סמוך לחוף הכינרת, והיא עלתה לכותרות כאשר היא נשרפה על ידי (כנראה) גורמים יהודיים קיצוניים.

צילום: Berthold Werner

כנסית בכורת פטרוס
לאחר צליבתו של ישו ו״קומו לתחיה״ הוא הופיע בין תלמידיו ליד הכינרת, ומינה את פטרוס לבכיר שבהם, ובעצם ל״ממלא המקום״, כלומר, אם תרצו, לאפיפיור הראשון ולמנהיג הקבוצה הנוצרית הקטנה של ממשיכי דרכו. הכנסיה שנמצאת במקום בו אירע הנס נמצאת סמוך לכנסית הלחם והדגים, ממש על שפת הכינרת, ויש בה סלע גדול, שעל פי האמונה, עליו ערך ישו סעודה למאמיניו. גם כאן ביצע ישו נס שקשור לדגים: התלמידים לא מצאו דבר ברשת ששילחו אל הים, וישו מילא את רשתם. הכנסיה נקראת גם בשם ״מנזה כריסטי״ (שולחן המשיח)היתה שם בעבר כנסיה עתיקה, ועליה נבנתה בשנות השלושים כנסיה חדשה מאבני בזלת ופסל (מודרני) המתאר את הענקת הבכורה לפטרוס
  
צילום: Berthold Werner
צילום:Ori

מפל איוב
ממש בסמוך לכנסיות לעיל (מעט ממזרח להן) יורדות מדרגות לחוף הים. נרד בהן, נפנה ימינה ומיד נראה מפל נפלא, נופל לתוך בריכה ולידו בריכות קטנות וחוף יפה של האגם. זהו ״מפל איוב״. הוא נובע מאחד המעיינות של עין שבע, והדרוזים מאמינים שכאן טבל איוב כדי להירפא ממחלת העור שלקה בה. אפשר ללכת אל מאחורי המפל (זהירות, סכנת החלקה) למעין מערה ולצפות אל הכינרת דרך המפל. כדי להגיע למפל, כדאי לחנות במגרש החניה מצפון לכביש, ולא בשולי הכביש (מסוכן ומקבלים דו״חות). ליד החניה יש מערה עם עץ ומראה מקסים של הכינרת, ולפי המסורת שם ישב איוב לנוח אחרי שטבל
 צילום: דודי הולצמן

כפר נחום 
נמשיך בכביש 87 מזרחה לאורך החוף. אפשר גם ללכת ברגל בטיילת שארכה כ-2 ק״מ, עד לכפר נחום.  בכפר נחום גר פטרוס, בכיר תלמידיו של ישו, ואיתו עוד שלושה מהשליחים. ישו עצמו בילה זמן רב בכפר נחום שהיתה מעין ״בירה״ של קהילות הדייגים בכינרת, ותחנת מכס. כאן ריפא ישו את חמותו של פטרוס וסעד עם בני המקום.כפר נחום היתה עיירה יהודית גדולה למדי, מהמאה השניה לפני הספירה ואילך, וכבר ב-1905 התגלו בחפירות ממצאים מרשימים, בראשם בית כנסת עתיק ויפה (למעשה, שני בתי כנסת), כולל תבליט של ארון הברית על אבן, מהמאה השלישית לספירה (תקופת המשנה והתלמוד).כמו-כן, התגלו במקום שרידי כנסיה ביזנטית.הפרנציסקנים שהתיישבו במקום במהלך המאה ה-20, ״החליטו״ שזהו ביתו של פטרוס, ולפני כ-25 שנה בנו מעל השרידים כנסיה מרשימה. בלב הכנסיה יש מעין ״חלון״ לתוך הממצאים, וכמובן נוף מדהים אל הכינרת והגליל. ליד הכנסיה יש מנזר פרנציסקני. בכניסה לאתר יש פסל גדול ומרשים של פטרוס.

צילום: Berthold Werner

צילום: Ori

צילום: Berthold Werner

מזרחה מכנסית פטרוס בולטת בנוף כנסיה לבנה עם כיפות אדומות. זו הכנסיה היוונית-אורתודוכסית של כפר נחום, מוקדשת לשנים-עשר השליחים. בתוך הכנסיה היפה יש קירות מעוטרים בשפע של סצנות מהברית החדשה. גם כנסיה זו צמודה לחוף מקסים של הכינרת.


צילום: ד״ר אבישי טייכר
צילום: שאולה הייטנר

כורזים 
מכפר נחום נמשיך מזרחה ולאחר כמה קילומטרים נפנה שמאלה במעלה ההר אל רמת כורזים, לישובים אלמגור, כורזים ואמנון, שעוסקים בחקלאות ותיירות. באלמגור נפנה שמאלה, נעבור על פני אמנון, ונגיע לבית הכנסת העתיק בכורזים. בבית הכנסת הזה, הבנוי מאבני בזלת, השתמר כסא מיוחד מאבן, הוא ״כסא משה״ (שמוזכר בברית החדשה, ולכן חשוב לנוצרים, ונזכר במקורות יהודיים) ועליו כתובת: "זכור לטוב יודן בן ישמעאל, שעשה את העמודים ואת המדרגות מכספו, יהיה חלקו עם צדיקים". רוב העיטורים הם צמחיים, אך יש גם עיטור בדמות הגורגונה מדוזה. על פי הברית החדשה, בני כורזים לא רצו להצטרף לישו, ולכן הוא קילל אותם, אך הישוב דווקא שגשג והתקיים עד לסוף התקופה הביזנטית, ובית הכנסת שלו עמד על תילו כ-600 שנה
צילום: Effib
צילום: Effib

דומוס גליליי 
נמשיך מערבה, ונגיע לשלט שיפנה אותנו שמאלה ל״בית בגליל״ או ״דומוס גליליי״.על גבעה הצופה לכינרת, ליד כורזים, הקימה קבוצה נוצרית המכונה הדרך הנאוקאטקומנאלית  כנסיה ובית ספר לכמרים, שהחל לפעול ב-2003, בבניין מרשים, מודרני ויפה. 
הקבוצה הזו מנסה ללמוד את עקרונות הנצרות הקתולית מתוך התחברות למקורות, ולכן היא מאוד מדגישה סמלים יהודיים, גם בעיטורי הכנסיה וגם בפולחן. יש בתוך המבנה בית כנסת וספר תורה (!) לצד הסמלים הנוצריים. הם מקבלים בשמחה מבקרים יהודים, ומחצר הכנסיה יש נוף מרהיב ביופיו של הכנרת. 

צילום: דודי הולצמן

הר האושר
נמשיך בכביש עד לצומת כורזים, נפנה דרומה לכביש 90 במורד התלול לכיוון הכינרת. לפני שנגיע לצומת כפר נחום, נפנה שמאלה לכביש 8177 לפי השלט ״מנזר הבאטיטודים״.על פי הברית החדשה, ישו עלה על הר בסביבת הכינרת, ונשא דרשה דתית-חברתית בת שמונה פסוקים, שמתחילים במילים ״אשרי עניי הרוח כי להם מלכות השמים". הדרשה, ומה שנאמר אחריה, הם מאבני הדרך להתפתחות הנצרות כדת שמעדיפה את המצוות שבין אדם לחברו.לאורך הדורות, ניסו לזהות את מקום הדרשה, ונבנו כנסיות ורצפות פסיפס, גם באתר זה, הצופה על הכנרת ועל הכנסיות החשובות שלחופיה. בשנות ה-30 תכננן הארכיטקט האיטלקי ברלוצי את הכנסיה, במבנה מתומן (בגלל שמונת הפסוקים), באבן בזלת מקומית ואבן גיר, באחת מנקודות הנוף היפות ביותר על הכינרת. אפשר לבקר במקום, ואף לרדת בשביל תלול לכיוון טבחה.
צילום: Berthold Werner

כורסי
קצת מרוחקת מהאתרים הקודמים, נמצא האתר הארכאולוגי כורסי. נמשיך בכביש החוף הצפוני של הכנרת (87) מזרחה, נחצה את הירדן לכיוון רמת הגולן, ונפנה ימינה בכביש 92. איזור זה, בשפך נחלי הגולן לכינרת, נקרא ״ארץ הגרגשים״ בימיו של ישו. כאן חולל ישו נס נוסף: הוא פגש שני משוגעים, שנכנסו בהם שדים, וגירש את השדים לתוך עדר חזירים שרעה בסמוך. החזירים השתגעו, רצו לתוך הכנרת וטבעו בעוד האנשים נרפאו משיגעונם.הביזנטים איתרו כאן את מקום הנס ובנו כנסיה ומנזר גדולים. המקום נחרב, אך נשאר אתר עתיקות יפה, הוא הגן הלאומי כורסי. בחפירות נחשפו פסיפסים ומבנה הכנסיה, ואפילו כתובת בעברית עם השם ״כורסי״ שמאמתת את זיהוי המקום.
צילום: AM Garcier

ירדנית 
הטבילה היא אחד האקטים החשובים ביותר בחיי הנוצרי המאמין, וכמעט כל הקבוצות הנוצריות טובלות תינוקות עם היוולדם. המנהג הוא בעקבות הטבלתו של ישו על ידי בן-דודו, יוחנן המטביל; ההטבלה השרתה על ישו רוח אלוהים.מקום הטבילה מזוהה בקצר-אל-יהוד, ליד יריחו , אבל כדי שיהיה נוח לצליינים ליד הכינרת, קם אתר טבילה על נהר הירדן בצאתו מהאגם, ליד קבוצת כינרת, ושמו ירדנית. כך אפשר, בנסיעה קצרה מאתרי הנצרות החשובים ליד הכינרת להוסיף טבילה במי הירדן למסע הצליינות.
צילום: RAV

עוד כמה דברים מעניינים:


    צילום: עצמי במצלמה של דודי הולצמן



     
    ↧

    כלניות קרוב לבית: טיול בין ראש העין, אלעד ושוהם

    January 11, 2017, 4:00 pm
    $
    0
    0
    צילום: דודי הולצמן

    זה אולי נראה לנו מוזר מעט, אבל השומרון ממש קרוב לגוש דן. נסיעה קצרה ממרכזי האוכלוסיה תביא אותנו למורדות השומרון, אפילו ללא מעבר הקו הירוק (למי שזה חשוב לו). ראש העין, אלעד ושוהם הם ישובים ש״מטפסים״ על הגבעות הנמוכות שבמורדות השומרון.
    על הגבעות האלה פורחות בעונה זו רבבות כלניות, רובן באדום, אך יש גם לא מעטות בסגול ולבן. יעד טיולנו הפעם קרוב במיוחד ומתאים לימי החורף הקצרים.

    ראש העין
    נתחיל בראש העין. שם הישוב העברי וגם הערבי (ראס אל עין) משמר את העובדה שהמקום קרוב למעיינות הענק של ראש העין, שמזינים את הירקון.
    ראש העין היתה מחנה בריטי שהפך לעיר פחונים שקלטה את עולי תימן ב-1949, ולעיירה קטנה ליד פתח תקוה. מ-1990 התחילה ראש העין ״לטפס״ על הגבעות והגדילה את אוכלוסיתה מאוד, ולא רק מבין יוצאי תימן. השכונה הצבאית הוסיפה להילה הצומחת והיוקרתית של הישוב (טוב, גם הרמטכ״ל לשעבר בני גנץ מתגורר במקום). ראש העין של היום היא עיר, ומתקרבת ל-50 אלף תושבים ומכוונת גבוה, ל-100 אלף.
    בראש העין יש שני מוקדי טבע והיסטוריה: עזבת צרטה ויער ראש העין. בימי שישי יש בראש העין שוק תוסס ואטרקטיבי.

    על גבעה צנועה, בין שכונת גבעת הסלעים של ראש העין לבין כביש 5, נמצא אתר עתיקות לא מרשים אך חשוב מאוד. זוהי עזבת צרטה, אתר חשוב מתקופת התנחלות בני ישראל בארץ לאחר שיצאו ממצריים. המבנה שנמצא נקרא ״בית ארבעת המרחבים״ בגלל שהורכב מארבעה חדרים, והוא מאפיין חשוב של התקופה (מאה 12-13 לפני הספירה). לידו ממגורות לאחסון תבואה. בין החרסים הרבים שנמצאו באתר, נמצאה גם כתובת ובה האלפבית הכנעני העתיק (אולי ״תרגיל כתיבה״ של פעם), אחת הכתובות העבריות הקדומות ביותר שנמצאו מאז ומעולם. ילדי בתי הספר של ראש העין טיפחו ושילטו את המקום, שבין השאר גם צופה לעבר איזור התעשיה החדש, ראש העין ומישור החוף עד הרצליה ונתניה.
    יש המזהים בעזבת צרטה את המקום המקראי ״אבן העזר״ בו חנה ארון הברית במסעותיו בספר שמואל.
    הכניסה המוסדרת היא מדרך השומרון שיוצאת מרחוב הציונות


    צילום:Ori

    עזבת צרטה נזכרה בסדרה המצויינת ״והארץ היתה תוהו ובוהו״
    בצד הצפון מזרחי של ראש העין נמצא היער הקהילתי של הישוב. חורשת אורנים ואלונים, חורבה עתיקה ופריחה מרהיבה מדצמבר ועד מרץ. 
    הכניסה הראשית ליער היא מדרך קיבוץ גלויות (ברכב; יש כניסות ברגל ממקומת נוספים). נוסעים כקילומטר עד חניון ובו ספסלי פיקניק, ומכאן מתחיל מסלול הליכה קצר במעלה גבעה, ובה שלל כלניות לבנות, סגולות ואדומות, רקפות, עיריות ופרחים נוספים. בפברואר מצטרפים גם צבעונים ודבורניות לחגיגה.השביל נקרא ״שביל פרחי הבר״, ובשבתות חורפיות נאות הוא אף עלול להיות עמוס.


    צילום: דודי הולצמן

     בקצה העליה מגיעים לחורבה בשם חירבת דוויר (חורבת דייר), בה היה ישוב קטן בתקופה הביזנטית.


      צילום: דודי הולצמן

    מכאן יש תצפית מרשימה במיוחד אל מרחבי השומרון, ממצפור על שם אילן מאיר רייז, כשפריט הנוף הבולט ביותר הוא מחלף ראש העין מזרח - ממש מתחתינו.

      צילום: דודי הולצמן

    מהגבעה אפשר לצאת רגלית לשכונות נוספות של ראש העין, ואפשר לרדת (בזהירות, בעיקר אחרי גשם) אל החניון
    ומה זה יער קהילתי? יער קהילתי הוא יער שהקהילה (במקרה הזה תושבי ראש העין) נוטלים חלק בטיפול ביער - מנקיון ועד שתילת עצים (גם עקירת מינים פולשים). קשר זה מחזק את תחושת השייכות של התושבים, ברובם לא מוותיקי המקום, לסביבתם.
     
    ד״ש מהאדם הקדמון
    בעבודות הרחבת הכביש, ליד המחלף, התגלתה מערה ששימשה את האדם הקדמון לפני כ-400 אלף שנה. חלק מהממצאים הם בעלי חשיבות עולמית - המקום הראשון מחוץ לאפריקה בו השתמשובני האדם באש. נמצאו הרבה עצמות בעלי חיים וכלי עבודה של האדם הקדמון.
    המערה עדיין לא מונגשת לביקורי מטיילים. 
    השטח שבין מורדות הרי שומרון לביצות הירקון היה מקום אסטרטגי לכל אורך הדורות. כאן עברה הדרך הבינלאומית ממצרים לסוריה, וכאן היה מקור מים ישוב (מעיינות הירקון). מסיבה זו, לאורך כל הדורות, השליטה במקום היתה חשובה. גם הצלבנים, במאה ה-12, בנו כאן מבצר בשם ״מיראבל״ שצפה על הדרך. המבצר ננטש, וחלקים ממנו חרבו בידי צלאח א-דין, אך בתקופה העותמאנית הוא היה מרכז הישוב מג׳דל יאבא.
    הישוב נכבש במלחמת העצמאות, והמבצר נותר, צופה על כל גוש דן. בגלל סכנת התמוטטות וונדליזם חוזר, הוא סגור כעת, אך הוא מוגדר כגן לאומי, ונקווה שייפתח שוב בקרוב




    צילום: אור פ


    ממגדל צדק נמשיך דרומה, נעבור ליד קיבוץ נחשונים (גילוי נאות, שם התחתנתי לפני 20 שנה...) ונראה משמאלנו את העיר החרדית אלעד. העיר שצמחה תוך כמה שנים עד ל-40 אלף תושבים, וכבר נמצאת במחסור חמור של שטחים להמשך התפתחותה. נקווה שלא תלטוש עיניים לשטחים הפתוחים דרומה, שהם ריאה ירוקה של האיזור כולו. מדרום לכניסה לאלעד נראה מבנה יפה בלב השדות הפורחים: זהו המאוזולאום של מזור: מבנה קבר רומי מהמאה השלישית שהשתמר בצורה טובה מאוד, כמעט בשלמותו, עם כותרות עמודים ואולם גדול. במהלך השנים הוא הפך למסגד שהוקדש לנבי יחיא (יוחנן המטביל) ואפשר לראות את הגומחה שמסמנת את כיוון התפילה למכה, בקיר הדרומי של האולם הפנימי. בספטמבר האתר מלא בחצבים, ובחורף - הרבה כלניות אדומות. 

    צילום: דודי הולצמן

    יער קולה 
    מכאן מתחיל מסלול נסיעה והליכה בתוך יער קולה הגדול, שמתמלא רקפות, עיריות וכלניות בחורף, ובקצהו מצבה ללוחמי חטיבת אלכסנדרונישכבשו את האיזור במלחמת העצמאות. 
    ילדי בית הספר האיזורי פרצו וסימנו את ״שביל אלכסנדרוני״ לזכר הלוחמים, עד לאנדרטה ונקודת התצפית 
    גם יער קולה הוא יער קהילתי משותף לקק״ל ולתושבי אלעד
    נמשיך בכביש 444 דרומה עד לישוב המקסים שוהם. לא נפנה ימינה לישוב, אלא שמאלה לאיזור התעשיה. נוסעים כקילומטר, ופונים ימינה אל היער (כן, גם יער שוהם הוא יער קהילתי).
    בהתחלה היער הוא שטח פתוח, מלא בכלניות אדומת ולבנות פורחות בחורף.  
    לא מדובר ביער עבות וירוק של אורנים ואלונים, ורובו נטיעות דלילות יחסית, שיחים וצמחיה עשבונית.
    נמשיך בדרך המרכזית, ונגיע לחורבת תנשמת, בה נמצאה רצפת פסיפס של כנסיה ביזנטית. רוב הפסיפס מכוסה בחול כדי לשמור עליו. בהמשך הדרך נגיע לחניוני פיקניק שצופים אל העיר שוהם, הרי יהודה ואף גוש דן. אבל נקודת התצפית היפה ביותר נמצאת דרומה מאיתנו: נלך ב״שביל הספלולים״ המעגלי, ונגיע למצפור על שם גיא סודאי, שנפל בלבנון ב-1994. המצפור נקרא גם ״מצפור קצות הארץ״, והנוף הפנורמי מרשים - מטוסים נוחתים בנתב״ג, גגות מגדלי גוש דן, לוד, רמלה, הרי יהודה, שוהם וראש העין. ומדוע שביל הספלולים? על שם השקעים דמויי הספלול שנמצאו בסלעים, ושימשו בימי קדם לכתישת צמחים.
    כל האיזור מדרום לנו מלא עצי בוסתן ושבילי אופניים, לצד עוד פריחה.
    בכל שבת יש טיול מודרך חינםביער שוהם.

    צילום: דודי הולצמן


    צילום:Ori

    עוד קישורים:



    ↧

    אירוסים בין נס ציונה ופלמחים

    February 7, 2017, 6:00 pm
    $
    0
    0
     
    צילום: דודי הולצמן

    הפרחים האהובים עלי, אירוסים, פורחים מדצמבר ועד אפריל, ו״השיא״ הוא בפברואר.

    לאירוס הארגמן, מעבר ליופיו המרשים, יש ״יתרון וחסרון״. היתרון הוא בכך שהוא פורח קרוב למרכזי אוכלוסיה וקל להגיע אליו. החסרון הוא גם בכך שהוא פורח סמוך למרכזי אוכלוסיה - ולכן שטחי גידולו נתונים להפרעה ולחץ של פיתוח עירוני. מסיבה זו, האירוסים נמצאים בדרך כלל בשמורות קטנות יחסית, מעין שמורות עציץ כמו בנתניה, קדימה, פולג ועוד.

    הפעם נטייל בסביבת הערים ראשון לציון ונס ציונה. קרוב אליהן יש כמהמקומות בהם האירוס פורח. 

    האירוסים של האיזור זכו גם לתיעוד ספרותי בספר ״גבעת האיריסים השחורים״ של יצחק נוי 

    נס ציונה
    ניסע מראשון לציון דרומה לכיוון נס ציונה, ובתחנת הדלק נפנה מהכביש ימינה לכיוון גן האירועים. ניסע בכביש, שהופך לדרך עפר, ונפנה שמאלה לדרך עפר נוספת, לכיוון גבעה קטנה. נחנה ונעלה על הגבעה, ועליה יש ריכוז קטן של פרחי אירוס הארגמן, לצד פרחים נוספים. מהגבעה תצפית לכיוון ראשון לציון ונס ציונה. 
    אך זו רק ההקדמה לאתר ה״גדול״ יותר של נס ציונה - גן לאומי גבעות נס ציונה 
    הגן עוד לא הוכרז רשמית, בגלל שחלק מאדמותיו פרטיות, אך הוא ניצל בינתיים משיני יזמי הנדל״ן.
    כדי להגיע לשם, סעו מהכביש הראשי (כביש 412) ימינה לרחוב המאה ואחד, עד הסוף, והתעקלו עם הכביש ל״דרך גבעות הכורכר״. כל השטח שמימיננו הוא הגן הלאומי.
    ריכוז אירוסי הארגמן נמצא ממערב להצטלבות דרך גבעות הכורכר ורחוב היקינטון. אך לא כדאי רק להסתפק באירוסי הארגמן: בכל הגבעות יש פריחה מרשימה של כלניות, אירוסים ארצישראליים ואפילו סחלבים. קחו בחשבון שבשבתות האיזור עמוס למדי.


     צילום: לילך דניאל

    על כל הרכס מסומן שביל בשם ״שביל שומר הגבעות״ שאפשר ללכת בו בין מוקדי הפריחה השונים.
    מהשמורה אפשר לראות את הישוב החדש ״אירוס״, ישוב שנולד, לדעתי, בחטא - על הגבעות עם הנוף הפתוח ב-1998. היות שהגן הלאומי לא היה מוכרז, הפכו חלק מקרקעותיו (הפרטיות) לשכונת וילות נוצצות ויוקרתיות. באופן אירוני, הישוב גם ״זכה״ לשם ״אירוס״ על שם האירוסים שפורחים בסמוך.
    עוד מקום קרוב ויפה נמצא בפאתי מושב בית חנן. נכנסים למושב, נוסעים ישר בדרך הפקאנים, עד שמגיעים לאיזור בוצי שממנו קשה להמשיך, וממשיכים עוד כמה מאות מטרים מערבה עד לשמורה. גם כאן פורחים אירוסי ארגמן, כלניות, צבעונים ורתמים, רקפות ותורמוסים. יש שבילים שחלקם מגודרים - לכו בשביל המסומן בלבד. סימון שבילים אדום מלווה אותנו לאורך המסלול.
    נחזור למושב בית חנן, נפנה צפונה לכביש 42, עד לצומת פלמחים, ושמאלה לכיוון פלמחים ואיזור התעשיה ״מעויין שורק״
    ב-1917, במלחמת העולם הראשונה, פתח הצבא הבריטי במתקפה כוללת לכיבוש ארץ ישראל. כוחותיו יצאו מהנגב וניהלו מספר קרבות עם הטורקים. קרב אחד נערך בין הצבא הניו-זילנדי לבין הצבא הטורקי שהיה מחופר היטב בעמדות ליד עיון-קרא (הכפר והמעיין הסמוך לראשון לציון) ובכל מרחב החולות שבין ראשון לציון, נס ציונה ופלמחים של היום. הקרב היה קשה, וכלל לחימה פנים אל פנים, והסתיים בנצחון הניו-זילנדים, במחיר כבד של 50 הרוגים. ההרוגים נקברו במקום, וקבריהם נשמרו על ידי תושבי ראשון לציון עד שהועברו לבית הקברות הבריטי ברמלה. 
    לזכרם הוקמה אנדרטה על הכביש לפלמחים, ליד עץ שקמה ענק ועתיק, שהיה כבר גדול ובוגר בימי הקרב, לפני כמעט 100 שנה. האנדרטה ממש סמוכה לתחנתהאוטובוס שעל הכביש.
    הקרב מונצח גם באנדרטה ובשם רחוב בנס ציונה. בשנים האחרונות נבנה בסמוך איזור תעשיה גדול וסניף של ״איקאה״
    עוד קישור על ביקור במקום. 
     
     צילום: ד״ר אבישי טייכר
     
     
    צילום: ד״ר אבישי טייכר

    גבעת חומרה
    נמשיך בכביש לכיוון פלמחים, ולפני שנגיעלמעבר מתחת לכביש המהיר של אשדוד, נראה מימיננו גבעה חולית, ומגרש חניה חולי קטן.נעלה על הגבעה, ונראה ריכוזים יפים של אירוס הארגמן, רותם, כלניות וסביונים. זה המקום להבין עד כמה מעמדם של השטחים הפתוחים ליד הערים - שברירי ובעייתי. אנחנו בטבע, אבל משקיפים על כל מה שהעולם המודרני מציג בפנינו: כבישים, מחלפים, רכבת, ישובים ושטחי חקלאות. היו תכניות לבנות כאן בית קברות, ונסיונות שונים לפגוע במקום, שאיננו מוגדר כשמורת טבע.
    רמת התחזוקה של המקום מזעזעת, והוא מלא בפסולת מכל סוג שהוא
     
     
     צילום: MathKnight 



    צילום:דודי הולצמן

    צילום: ענת אביטל

    נחל שורק
    מגבעת חומרה נמשיך בכביש לפלמחים, מתחת לכביש הראשי, ונגיע עד לחורשת האקליפטוסים הידועה כ״חורשת הצנחנים״. בבסיס הסמוך יש אימוני צניחה, וכאן ממתינים ההורים הנרגשים לבניהם הצונחים אל החולות. מכאן יוצא מסלול קצר לקבר עתיק בשם נבי רובין (מזוהה עם ראובן), קבר ממלוכי מהמאה ה-15, שמשך אליו עשרות אלפי ערבים עד קום המדינה לחגיגות ענק בסוף הקיץ, שנמשכו שבועות ארוכים ומשכו צליינים מיפו ועד עזה.

    מצפון לחורשת הצנחנים יוצא מסלול נוסף, לאורך נחל שורק. חלקו הראשון אף מותאם לעגלות. לאורך הנחל (שמוזרמים אליו מי שפכים מטוהרים ומעט מי נביעות) נראה ציפורים ואף צבים, באי שיצרה רשות הטבע והגנים, בתוך הנחל. על העצים שמסביב מקננים אלפי קורמורנים - עופות מים שחורים, דייגים מעולים, שחורפים בארץ ומגיעים ללינת לילה במטס מרשים. ההפרשות שלהם צובעות את העצים בלבן, ואף יכולות לגרום למותם של העצים. אפשר להמשיך עד לשפך הנחל, בחוף הים ולקיבוץ פלמחים, ולחזור באותה דרך
    צילום: Ori


    את הטיול אפשר לסיים, אם מזג האויר מתאים, בביקור בחוף פלמחים, שעלה לתקשורת בעקבות מאבק סביבתי קשה, שהונהג בידי נערה בת 17. יזמים ביקשו לבנות כאן כפר נופש ולמעשה ״לסגור״ קטע חוף משמעותי ללקוחות פרטיים בלבד. המאבק הצליח והיום החוף הוא גן לאומי יפה והומה בקיץ, פתוח לכולם (חניה בתשלום).
    צילום: מוריס גזהיי


    קישורים לטיולים בסביבה ולאתרי פריחת אירוס הארגמן

    צילום: דודי הולצמן

    ↧
    ↧

    תורמוסים וצבעונים בכרמל הדרומי - וגם זיתים וגאולוגיה

    February 28, 2017, 6:00 pm
    $
    0
    0


    בסוף פברואר ותחילת מרץ מגיעה הפריחה לשיאה ברבים מהאתרים בארץ. לכלניות, רקפות ועיריות נוספים גם אירוסים, צבעונים ותורמוסים, שצובעים את הארץ בשלל צבעים. כמובן שהכרמל הוא אחד המקומות היפים ביותר לראות את כל זה.
    הפעם נטייל בחלק הדרומי של הכרמל: מכרם מהר״ל ועד לחוף הים של נחשולים.
    נראה זיתים ותורמוסים, אתר הנצחה ייחודי ואתר גאולוגי מעניין, ונסיים בחוף היפה ביותר בארץ

    מקורה: חווה ואתר הנצחה
    ניסע בכביש 4 ונפנה מזרחה בצומת עופר, לכביש 7021, לכיוון מושב כרם מהר״ל. הכביש עובר בין רכסים נמוכים של הכרמל, בתוך בקעה שנקראת ״בקעת שי״ר״ על שם הרב שלמה יהודה רפפורט, עד למושב כרם מהר״ל

    לא ניכנס למושב, אלא נמשיך ישר לחוות מקורה.
     
     צילום: דודי הולצמן

    בחווה זו מגדלים זני זיתים רבים על שטח קטן יחסית, ומפיקים שמן זית איכותי ביותר ממגוון זנים. אפשר לקנות שמן ושאר מוצרים בחנות הסמוכה, ואפשר להיכנס לתוך אתר גידול הזיתים, בתוך בוסתן ייחודי, שמוקדש להנצחת הטייס תֹם פרקש, שנפל עם מסוקו במלחמת לבנון השניה.
     
     צילום: דודי הולצמן

    בכניסה אפשר לשמוע את השיר המרגש ״מיליון כוכבים״ שכתב חברו יפתח קרויזנר ושרה אחותו של תם, עמית בהלווייתו

    לא מגדלים כאן רק זיתים: משפחת רילוב, בעלי המקום, פתחו יקב בשם ״אמפורה״ בבניין אבן מרשים בקצה הבוסתן, עם מרכז מבקרים יפה.
    פרחי הבר נמצאים גם ליד החלקות המעובדות: כלניות, רקפות, עיריות ובעיקר תורמוסים סגולים שפורחים במקום מסוף פברואר.

    מכאן ניסע לסיבוב קצר במושב כרם מהר״ל, שנקרא על שם המהר״ל, הרב המפורסם מפראג, ונוסד על ידי יוצאי צ׳כוסלובקיה. בעבר היה כאן כפר ערבי בשם אג׳זים, שיחד עם שני כפרים נוספים (עין רזאלה, היום עין אילה וג׳בע, כיום גבע כרמל) שלטו על כביש החוף ושיבשו את הדרך מתל אביב וחיפה. כפרים אלה נכבשו בידי צה״ל ב״מבצע שוטר״ ביולי 1948 . המבצע כונה כך בגלל שנעשה בזמן ההפוגה, וצה״ל הצג את הקרבות כאילו נעשו על ידי שוטרים כמבצע שיטור, ולא כמבצע צבאי.
    ממערב לכרם מהר״ל יש תופעה גאולוגית יוצאת דופן: שטחים גדולים של סלעי טוף. לפני עשרות מיליוני שנים היה המקום מתחת לפני הים, וככל הנראה התפרץ בו הר געש תת מימי. הר הגעש פלט אבני טוף, וכשהפסיק לפעול ופני המים ירדו, נותרו הרים אפורים וקרחים, ללא צמחיה. הסלעים רכים ומתפוררים, ונראים כאילו אנחנו במדבר או בצפון הגולן, וכל זה בלב הכרמל הפורח.
     צילום: דודי הולצמן

    אפשר לרדת לשמורה מתוך המושב, או ללכת בשביל מסומן כחול, שיוצא מכביש 7021, ממערב למושב כרם מהר״ל. השביל עובר בין מטעים, כרמי זיתים עתיקים ושפע פריחה של עיריות, רקפות וכלניות, עד לשמורה. ליד השמורה יש ״משטח״ של תורמוסים כחולים-סגולים מרהיבים. 

    צילום: דודי הולצמן


    כל השטח שממערב לכרם מהר״ל וממזרח לכביש 4 מיוער בצפיפות ונקרא ״יער חוף הכרמל״. יש בו הרבה מסלולים להולכי רגל ולרוכבי אופניים, מביניהם נציין שניים: 




  • חורבת שמרי:מסלול שכולל הליכה בחורש נעים ופורח, חורבה עתיקה, מעיין ומערת פעמון
    •  
     צילום: ד״ר אבישי טייכר
      • מצפה עופר: יער יפה שנתרם בידי יהודי אוסטרליה וניו זילנד, מלא רקפות וכלניות, ומגדל תצפית על חוף הכרמל והים. אתר מצויין לפיקניקים. בעליה להר הוקם פארק האטרקציות והאתגרים ״ים כרמל״
       צילום: דודי הולצמן
       
       צילום: דודי הולצמן
      צבעונים על החוף
      את הטיול אפשר לסיים בחוף דור הבונים, החוף היפה בארץ, לדעתי.
      החוף המקסים מלא במפרצים, ערמות צדפים ומערה כחולה, אבל מאמצע פברואר מלווה את החוף פריחת הצבעונים שמנקדת באדום את סלעי הכורכר האפרפרים, לצד רקפות וקחוונים.

      אפשר להגיע מהכניסה לחוף הבונים (בתשלום) וללכת לאורך החוף דרומה, או להיכנס לקיבוץ נחשולים, לנסוע לבית העלמין, לחנות וללכת דרך בריכות הדגים אל החוף.

      צבעונים פורחים גם בין פארק הדיג במעיין צבי לקיבוץ מעגן מיכאל



      ↧

      בין שוויץ למנחמיה: טיול מעל הכינרת

      March 27, 2017, 5:00 pm
      $
      0
      0
      הפוסט מוקדש לחוה ונרי קרמר מיבנאל

      היחס בין הישראלים לכינרת כבר מזמן חרג מהיחס לסתם אגם קטן בצפון. מתרגשים ומתעדכנים מעליית וירידת המפלס (למרות שהכינרת כבר מזמן לא חשובה לצריכת המים של האזרחים). כולנו מקטרים על הלכלוך והצפיפות (אבל נוסעים בכל זאת לחופי הכינרת).
      הפעם נצא לטיול שיצפה על הכינרת מלמעל, מצידה המערבי והדרומי, ונראה עד כמה היא באמת יפה.
      נתחיל את הנסיעה בטבריה. ב״חצי הגובה״ בין טבריה עילית תחתית, לכיוון דרום, ניטע ״יער שוויץ״, בתרומת ידידי קק״ל בשוויץ. הדרך אולי לא מזכירה את שוויץ (פרט לימים מסוימים בחורף, כשהכל ירוק והחרמון הלבן נשקף מכל עבר), אך יפה במיוחד, כמעט בכל עונה.

      יער שוויץ התחיל בעצם כמבצע הצלה. כאשר יש גשמים חזקים על רכס פוריה, המים גורמים לסחיפת קרקע חזקה ואף לעקירת סלעים ממקומם, לתוך טבריה. ב-1934 הפתיע שטפון אביבי את העירוגרם למותם של עשרות ופציעת מאות. נטיעת עצים חיזקה את הקרקע, מיתנה את הזרימות ואף יכולה לעצור סלעים. העצים ניטעו בראש ובראשונה להגן על העיר, אך בהמשך קיבל היער משמעות נופית והוא אתר מקסים לפיקניקים, תצפיות על הכנרת (גם בזריחה וגם בשקיעה, כשהרי הגולן נצבעים בוורוד ואורותיה של טבריה נדלקים בזה אחר זה) ודרך יפה לאופניים ולהליכה רגלית.

      מתחנת הדלק ״פז״ בטבריה (על הכביש הראשי לעפולה ונצרת) פנו דרומה לשדרות ספיר, ומיד שמאלה לרחוב השקד, שהופך ל״מעלה קק״ל״ עד לפתח הכניסה ליער שוויץ, שבו עוברת דרך נוחה לכל כלי רכב, עד לפוריה


       צילום:מג׳יד אמארה

      המצפור הראשון הוא המצפור התלת-כיווני - 3 סככות (מונגשות גם לכסאות גלגלים) צופות למרחבי הגליל והגולן, לחרמון, לצפת וכמובן לכינרת. מכאן יורדת דרך תלולה, לרכבי 4*4 והולכי רגל, לאתר הארכאולוגי של הר ברניקיבה נמצ 99thאו שרידי כנסיה ביזנטית ומסגד.

      מעל המצפור התלת-כיוונינפתח לאחרונה מצפור נוסף, ובו גם משטחים ללינת לילה, לטובת ההולכים בשביל ישראל שעובר במקום. המצפה נתרם על ידי יהודי שוויץ לזכר חסיד אומות העולם, הדיפלומט השוויצרי קרל לוץ, שהיה הנציג השוויצרי בבודפשט הכבושה בידי הנאצים. הוא שכר עשרות בתים וריכז בהם יהודים, עם ניירת וחסות שוויצרית (שוויץ היתה נייטרלית במלחמה ושמרה על קשרים עם השלטון הנאצי) וכך הציל 60,000 (!) יהודים. ממשלת שוויץ הסתייגה ממעשיו וראתה בהם חריגה מסמכות, אך ישראל הוקירה את פעולתו והוא היה מהראשונים שזכו לתואר ״חסיד אומות העולם״. 


      קילומטר דרומה, נגיע למצפה נוסף, עם נוף מדהים לכינרת ולחרמון - המצפה הדו-מפלסי, עם שתי קומות תצפית.
       
      צילום:דודי הולצמן

      לאורך הדרך נראה עוד ספסלים ופינות לפיקניק, עד שנגיע למצפה יער שוויץ, ובו פסלי בזלת, צופים לחלק הדרומי של הגולן ולכינרת.
      צילום:דודי הולצמן

      נסיעה של עוד קילומטר תביא אותנו לאכסניית הנוער ״פוריה״ (מקום מומלץ עם נוף נהדר) ולקצה דרך הנוף של יער שוויץ. ממש ליד האכסניה נמצאת אנדרטה חדשה, לזכרו של אורון שאול ז״ל, חייל גולני תושב פוריה שנהרג בהתקפה על הנגמ״שבו נסע בתחילת מבצע צוק איתן. גופתו, נכון לעכשיו, עדיין נמצאת בידי החמאס ולא הוחזרה
      בקצה דרך הנוף אפשר לפנות שמאלה - כדי לרדת בסדרת פיתולים בכביש לכינרת, או ימינה לכיוון המושבה פוריה. נפנה ימינה, ולאחר כמה מאות מטרים שמאלה, לדרך עפר סבירה (פרט לימים שאחרי גשם), לצד תוואי שביל ישראל, לכיוון עין פוריה, כ-3 ק״מ.

      עין פוריה הוא מעיין קטן עם נוף גדול. המים נובעים וממלאים שתי בריכות קטנות (לעתים בשלהי הקיץ הנביעה פוסקת) ולצידם עצי דקל יפים. מכאן צופים על עמק הירדן, דרום הכינרת וגולן.
       
      צילום:דודי הולצמן

      ליד המעיין יש מצפור לזכר נעמי שמר, בת כינרת שכתבה לא מעט על האיזור, וקבורה בבית הקברות כינרת. גם עין פוריה נמצא על שביל ישראל, ואפשר ללון בו. בעבר כתבתי פוסט על טיול בעמק הירדן בעקבות נעמי שמר 


                                           צילום:alpha 12                                                                                                  צילום:דודי הולצמן

      נשוב באותה הדרך לכביש, נפנה שמאלה לפוריה, ושוב שמאלה לכיוון אלומות. בכיכר נמשיך מעט דרומה למצפה על שמו של מוטי הוד, מפקד חיל האויר במלחמת ששת הימים, שהיתה נצחון סוחף ומרשים של החיל. מוטי הוד היה בן דגניה, והמצפור צופה על נוף ילדותו, וכמובן - על כל עמק הירדן ודרום הכינרת. יש עמדות להסברים קולייםעל ההיסטוריה של המקום.

      בסמוך, נראה מבנה דמוי-אוהל, במקום בו ישבה הקבוצה הראשונה של השומר הצעיר בארץ, ושמו ״ביתניה עילית״. כאן גרו במחנות אוהלים, עבדו קשה, אהבו, חלמו והתווכחו. רובם התיישבו מאוחר יותר בקיבוץ בית אלפא, וחיברו את קובץ הכתובים ״קהלייתנו״. עליהם כתב יהודה יערי את הספר ״כאור יהל״, ויהושוע סובול את המחזה המפורסם ״ליל העשרים״. בשנות השישים הוקם במקום המבנה דמוי-האוהל ובו חקוקים שמות כל קיבוצי השומר הצעיר.

       
      צילום:ד״ר אבישי טייכר

      מהכיכר ניסע קילומטרים ספורים מערבה ליבנאל.
      המושבה הותיקה יבנאל מציינת 116 שנים להקמתה, והוקמה בשלהי תקופת העליה הראשונה, ובין מיסדיה היו אנשי מושבות ותיקות יותר. 

      בעשרים השנים האחרונות ״גילו״ את יבנאל חסידי ברסלב, שהתיישבו בה במספרים ניכרים והפכו אותה למוקד פעילות, כולל סכסוכים פנימיים שהגיעו לתקשורת. 

      ותיקי המושבה וצאצאיהם עוד חיים במקום, חלקם עוסקים עדיין בחקלאות, והם לא שכחו את ההיסטוריה של המושבה. ברחוב הראשי שוקם בית מייסדים - ״הבית של סבתא צילה״והפך למרכז מבקרים, ובו ממצאים מחפירות ארכאולוגיות ועד כלי עבודה מראשית המאה ה-200. מומלץ ביותר!


      צילום:דודי הולצמן

      ביבנאל פועל גם ארכיון המושבהשהקימה משפחת שרפמן. הארכיון מתוחזק כיום בעיקר באינטרנט

      הדרך מיבנאל למנחמיה
      ביבנאל נפנה בכיכר הכניסה הדרומית לישוב (כיכר המייסדים) - דרומה, לעבר דרך סלולה בחלקה (אך עבירה לכלי רכב פרטיים) עד למנחמיה. הדרך עוברת בשולי רמת סירין, שהיא חלק מהגליל התחתון, ולאחר כשני קילומטר נגיע לעץ אלון גדול. כאן ניכנס למחלוקת גדולה: האם זהו העץ של גולני?יש בגליל כמה עצים שטוענים לכתר "העץ של חטיבה מס׳ 1". זה אחד מהם, והוא בהחלט מרשים. 
      הדרך ממשיכה ומתפתלת בין מצפורים מקסימים, שמשקיפים על הכינרת מדרום, והיא נפרשת מולנו במלוא הדרה וצורתה הדומה לכינור. מגדלים כאן הרבה בקר, ופה ושם נראה בוקרים, שומרי שדות מטעם ארגון ״השומר החדש״, וסוכות שמירה ותצפית.

       צילום:אורן פלס

      ב״חניון האלות״ יש שולחנות פיקניק ודרך של כ-300 מטר שמוליכה למעיין קטן.
      הדרך ממשיכה דרך עוד כמה מצפורים ונכנסת ליער לוי אשכול, על שם ראש ממשלת ישראל שהיה בין מייסדי דגניה ב'שמתחתינו בעמק. מכאן ממשיכה הדרך עד למושבה מנחמיה, גם היא מושבה מהעליה הראשונה עם אתרי שימור ומוזיאון ״בית הרופא״.


      צילום:אודי הילמן

      צילום: Adiel Io

      קישורים למסלולים נוספים באיזור מהבלוג שלי



    • בעקבות נעמי שמר בעמק הירדן 
    • מלחמה על המים 
    • אתרים נוצריים סביב הכינרת 
    • הזמן הכחול: בעקבות תורמוס ההרים 
    • קצר פה כל כך האביב - טיול בנהריים ועמק הירדן 


      • עוד בסביבה: מעיין החמישהבמושב שדמות דבורה, לזכר חמישה חברים שנפלו לוחמי ביה"ס למ"כים,  שנפלו במבצע צוק איתן 

      יבנאל היא המקום בו נכתב והולחן השיר ״על הגורן בליל לבנה״ (על ידי ירמיהו רוזנצוויג)שהיה להיט במושבות הגליל ובישוב העברי בכללו בשנות העשרים והשלושים





      צילום:ד״ר אבישי טייכר


      ↧

      בשדות פלשת - מלחמת העצמאות בחזית הדרום

      April 25, 2017, 7:55 am
      $
      0
      0
      לקראת יום הזכרון נבקר בכמה מאתרי הקרבות הקשים והאכזריים בדרום, ונחזור ל״שדות פלשת״ בהם הקריבו בנים ובנות את חייהם, בלמו את הצבא המצרי, לחמו על הגנת ישוביהם ופרצו את הדרך אל הנגב

      ההתיישבות היהודית בימי המנדט לא התמקדה בתחילה בדרום הארץ. לאורך זמן רב, הישוב הדרומי ביותר היה באר טוביה. רק ב-1939 נוספה נגבה לרשימה כישוב חומה ומגדל, ובשנות הארבעים נוספו לא מעט ישובים קטנים - גם בנגב המערבי וגם בשפלת החוף. ישובים מעטים בין הרבה כפרים ערבים וערים ערביות.

      בשדות באר טוביה
      בהחלטת החלוקה ב-1947 ניתן הנגב למדינת ישראל, לא מעט בזכות הישובים האלה. מיד לאחר ההכרזה פרצו קרבות בין הערבים ליהודים, וישובי הנגב המערבי הפכו להיות נצורים. גם באיזור הצפוני יותר היו היתקלויות בין יהודים לערבים, וכאשר התקרב מועד יציאת הבריטים מהארץ, יצאה חטיבת גבעתי, שהופקדה על האיזור, למבצע ״ברק״לטיהור המרחב שבין באר טוביה ואיסדוד (היום אשדוד). בין השאר נתפס שדה תעופה בריטי בשם ״בית דאראס״ ששימש להנחתת מטוסי תובלה מצ׳כוסלובקיה, שנשאו בבטנם את מטוסי חיל האויר לעתיד, מטוסי המסרשמידט במבצע חסידה. בבאר טוביה יש כמה אתרי מורשת מעניינים, ואם נוסעים בכביש מבאר טוביה לכיוון אשדוד בין המושבים הפורחים, אפשר לראות את שרידי המסלולים של בית דאראס. בצידי הכביש אנדרטהצנועה לזכר המבצע.

      צילום:ד״ר אבישי טייכר


      עד הלום
      מאיזור באר טוביה נמשיך לכיוון הכניסה הדרומית לאשדוד
      עם הכרזת העצמאות פלש צבא מצרים לארץ. הוא התקדם בשתי זרועות - זרוע מזרחית מניצנה לבאר שבע, חברון וירושלים, וזרוע מערבית לכיוון עזה, אשקלון, אשדוד - כשהיעד היה תל אביב. בשלב מסוים היה חשש שהמצרים יגיעו לתל אביב ובכך יקיץ הקץ על המדינה הצעירה. כדי לחסום אותם פוצץ הגשר על נחל לכיש ליד אסדוד (אשדוד של היום), ואותם מטוסים שהורכבו קודם בבית דאראס הפציצו את המצרים. המצרים לא התקדמו עוד לתל אביב והתמקדו בניתוק הנגב ובקרבות מול הישובים היהודיים במרחב שאותו כבשו.
      כיום אתר ״עד הלום״ הוא אתר הנצחה ויש בו אנדרטה לעצירת הצבא המצרי, וגם אנדרטה לזכר החיילים המצריים בדמות אובליסק. כדי להגיע, פנו צפונה מצומת רכבת אשדוד לפי השילוט


      צילום:ד״ר אבישי טייכר

      צילום:ד״ר אבישי טייכר


      ניצנים 
      הישוב הקרוב ביותר לראש הטור המצרי היה הקיבוץ הצעיר ניצנים. הקיבוץ שהיה שייך לתנועת ״העובד הציוני״ ולא היה מקושר לזרמים המרכזיים של תנועות הפועלים, קופח (לדברי חבריו, וסביר שהם צדקו) בכל הקשור לכוחות לוחמים וכלי נשק. מיד לאחר הפלישה המצרית פונו התינוקות, הילדים והאמהות מהקיבוץ לבאר טוביה הבטוחה יותר במה שכונה ״מבצע תינוק״. ב-7 ביוני תקפו המצרים בכוח רב, תוך שימוש בנשק כבד. רבים נהרגו, ולאור המצב הקשה החליט מפקד המקום להיכנע. חלק מהלוחמים נהרג במהלך הכניעה, ארבעה הצליחו להימלט לבאר טוביה והשאר הלכו לשבי.
      במפקדת גבעתי (בדף שכתב אבא קובנר, קצין התרבות של החטיבה) זעמו על אנשי הקיבוץ וגינו את כניעתם. להשקפתם, היה עליהם להלחם עד הכדור האחרון, ומוות עדיף מהליכה לשבי. 
      בהמשך המלחמה, שוחררה ניצנים, ושמם של המגינים הנכנעים טוהר רשמית בידי הרמטכ״ל. אבל, היחס העוין לקיבוץ נמשך לאורך שנים. הקיבוץ החדש קם במקום מעט שונה, ממזרח לכביש 4. כדי להגיע לאתר ״ניצנים הישנה״ סעו בכיש 4 דרומה, עד לשילוט שיפנה אל אתר ההנצחה
      צילום:ד״ר אבישי טייכר


      מירה בן ארי - יד לאישה הלוחמת
      בין הלוחמות בניצנים היתה אלחוטנית בשם מירה בן ארי, שלא יצאה עם הילדים והנשים לבאר טוביה, ואף נפרדה מילדה הקטן. יחד איתה היו עוד כמה לוחמות בניצנים. הן לקחו חלק פעיל בקרבות , וכשהגיעה שעת הכניעה, יצא חייל עם דגל לבן אל המצרים המצרים ירו בו והרגו אותו. מירה ומפקד ניצנים שוורצשטיין יצאו אף הם עם דגל לבן. המפקד נורה, מירה ירתה כתגובה בראשו של הקצין המצרי והרגה אותו, אך צרור יריות מצד המצרים קטע את חייה הקצרים.

      במקום נפילתה בניצנים הוצב סלע, ולידו נבנה ״יד לאישה הלוחמת״לזכר מירה ושתי לוחמות נוספות: שלומית דורצ׳ין ולאה אפשטיין 

      צילום:YuvalR


      לאחר כיבוש ניצנים ניסתה חטיבת גבעתי לכבוש את הישוב מחדש. הלוחמים נעצרו על ידי המצרים, שהמשיכו לעבר גבעת מיכלי מים שמכונה (בגלל גובהה מעל פני הים) בשם גבעה 69, ובה התמקמה פלוגה מחטיבת גבעתי. הקרב היה מר וקשה, ובסופו של דבר נפלו 20 מלוחמי גבעתי, ועוד כמה נפלו בשבי. המצרים ניסו לנצל את ההצלחה ולהמשיך לכיוון בית דאראס ובאר טוביה, אך נבלמו. מפקד חטיבת גבעתי, שמעון אבידן, הדיח חלק מהמפקדים והכניס את הפלוגה למשטר אימונים מחודש. 4 חודשים מאוחר יותר, במבצע יואב, אותה פלוגה שהפסידה בקרב, כבשה את הגבעה שוב.
      הגבעה נמצאת על כביש 232, קרוב לנקודה בה הכביש יוצא מכביש 4. יש באתר עצים, ספסלים, יער קטן ואנדרטה לזכר הנופלים 

      צילום:ד״ר אבישי טייכר


      נגבה 
      נמשיך בכביש 232 דרומה. נעבור ליד אנדרטה לחללי שיירת ניצנים, נמשיך עד לכביש 3 ונפנה שמאלה, ולאחר כשני קילומטר ימינה לקיבוץ נגבה. משמאלנו גבעה ועליה ״משלט עיבדיס״, נקודה ממנה הפגיז הצבא המצרי את נגבה. נגיע לקיבוץ ונחנה ליד אתר חומה ומגדל.

      קיבוץ נגבה הוקם ב-1939 על ידי תנועת ״השומר הצעיר״ והיה הדרומי מבין הישובים היהודיים (אפשר גם להבין לפי שמו של הקיבוץ). במלחמת העצמאות הוא היה על הציר בין מג׳דל (אשקלון) לחברון, אותו תפס הצבא המצרי וניתק את הנגב. מסיבה זו, הקיבוץ ״הפריע״ למצרים בעצם קיומו, ולכן הם תקפו אותו בשצף קצף. הקיבוץ מוקם במקום נחות טופוגרפית ונשלט על ידי גבעות סמוכות. כדי להתגונן, חפרו מגיני הקיבוץ תעלות מבוטנות, פיזרו מוקשים והתכוננו למאבק עיקש. פרט לנסיונות המצריים לכבוש את הקיבוץביוני וביולי 1948, הקיבוץ היה נתון להתקפות ארטילריה כמעט יומיומיות, שפגעו וחוררו את מגדל המים (שהפך לסמל של עמידה בקרבות), וגבו מחיר אישי כבד של הרוגים רבים, גם מבין חברי הקיבוץ וגם מחטיבת גבעתי.

      כיום מונצחת עמידתה ההרואית של נגבה במוזיאון פתוחשכולל טנק מצרי, פסל מרשים של נתן רפפורט, מגדל מים הרוס ובסמוך גם שחזור של אתר חומה ומגדל. נגבה גם הופיעה על אחד מבולי הזכרון הראשונים של המדינה.
      צילום:ד״ר אבישי טייכר

      צילום:ד״ר אבישי טייכר
       
      צילום:ד״ר אבישי טייכר

      ליד נגבה נמצא אתר זכרון שיקח אותנו מ-1948 ל-1997 - גבעת תום ותומר,על שם תומר קידר ותום כיתאין, מחללי אסון המסוקים. האתר כולל גן בוטני, סלעים עם פסוקי תנ״ך ומוזיקה של שירי ארץ ישראל שנשמעת מהרמקולים.

      יד מרדכי
      במקביל לקרבות אלה, נערך קרב קשה גם ביד מרדכי, קיבוץ ששכן על הדרך בין מג׳דל (אשקלון) לעזה, וגם הוא היה ״תקוע כעצם בגרון״ לצבא המצרי. קרבות קשים נערכו במקום, והמגינים ראו שלא יוכלו לעמוד בהתקפות, והחליטו לסגת ולפנות את הקיבוץ. הם לא נפלו בשבי, ולכך נמנעו מהם ההשמצות שהיו מנת חלקם של מגיני ניצנים

      גם קיבוץ יד מרדכי זכה להנצחת הקרב, יש בו את סמל הקרבות - מגדל מים הרוס, פסלים שמדמים את שחזור הקרב - כל זה בסמוך למוזיאון השואה על שם מרדכי אנילביץ׳ שעל שמו נקרא הקיבוץ עצמו. הקיבוץ נמצא מדרום לאשקלון ויש בו אתרי תיירותרבים נוספים 
      צילום:גיא ברוך

      בין הפוגה לקרב
      כאמור, המצרים נכשלו במשימתם להגיע לתל אביב (סיפור ניצנים והקרבות מתואר בספרו של רם אורן ״המטרה: תל אביב״) . הם הצליחו לכבוש כמה ישובים, ולנתק את הנגב משטחי מדינת ישראל. ב-10 ביוני הוכרזה הפוגה, ובמסגרתה הועברו מספר שיירות לנגב. ביולי פרצו שוב קרבות, וצה״ל נכשל בנסיונו לפרוץ דרך לנגב הנצור. רק באוקטובר 1948, לאחרר הפוגה ארוכה למדי, פרצו שוב קרבות, וצה״ל שהיה כבר מצויד יותר, חזק וגדול יותר, הצליח לפרוץ את הדרך לנגב במבצע יואב. 

      לאורך כביש 232
      חלק מהקרבות במבצע יואב נערכו בגבעה 113, ממערב לנגבה, ושם נמצאות אנדרטאות לזכר הלוחמים. אנדרטאות נוספות נמצאות עוד דרומה לאורך הכביש, כל אחת לגדוד אחר של חטיבת גבעתי. בפברואר מוליך הכביש לאתרי פריחת הכלניות המרהיבים

      צילום:ד״ר אבישי טייכר
       
      מצודת יואב
      לאחר מבצע יואב, ״התהפכו היוצרות״ - המצרים היו נצורים ב״כיס״ גדול שנקרא ״כיס פלוג׳ה״, היום סביב קרית גת, והחזיקו במצודת-משטרה ששלטה על כביש אשקלון-חברון - משטרת עיראק סוידאן. שבע פעמים ניסה צה״ל לכבוש את המצודה, ושבע פעמים נכשל. רק בנובמבר 1848 במבצע ״שמונה״, הצליחה חטיבה 8 בפיקוד יצחק שדה, לכבוש את המבצר המאיים (שכונה על ידי אנשי נגבה בשם ״המפלצת על הגבעה״). המבצר הורעש בארטילריה כבדה, ובחסות ההרעשה (שהפילה את הדגל המצרי) פרצו חבלנים פתח בקיר, חדרו פנימה וכבשו את המבצר.

      המבצר נמצע על כביש 35, סמוך לכביש הכניסה הדרומי לנגבה. במשך שנים עמד המבצר נטוש ומוזנח, ורק לאחר הקמת חטיבת גבעתי מחדש ב-1983, שוקם המקום והפך לאתר הנצחה ומורשת קרב של החטיבה, ואף מתקיימים בו טקסים. המצודה נקראת ״מצודת יואב״ על שם יצחק דובנו (שכינויו היה ״יואב״), מפקד נגבה שנפל בקרב.

      צילום:ד״ר אבישי טייכר

      עוד דברים מעניינים
      • בין הישובים שעמדו בגבורה מול הצבא המצרי, קרוב לעזה, היו הישובים הדתיים בארות יצחק וכפר דרום. הם נלחמו בקרבות נואשים ורבי נפגעים, וכשלא יכלו עוד, פינו את הישובים והצבא המצרי כבש אותם. יש האומרים שבגלל השתייכותם לקיבוץ הדתי, סיפורם נשכח מעט מלב, בניגוד לנגבה ויד מרדכי
      • ליד גשר עד הלום ועל חורבות הכפר איסדוד קמה העיר אשדוד שגדלה והפכה לעיר גדולה מלאה אתרים לטיול ולביקור 
      • בחודשי פברואר הנגב המערבי הופך אתר עליה לרגל לחובבי כלניות
      • מסלול בין אתרי מורשת בדרום באתר קק״ל
      • לחטיבת גבעתי היתה סיירת על ג׳יפים שנקראה בשם ״שועלי שמשון״, על שם שמשון הגיבור שפעל באיזור זה. בין לוחמי החטיבה היה אורי אבנרי שאף כתב את שיר החטיבה, וגם ספר על חוויותיו כלוחם בחזית הדרום בשם ״בשדות פלשת״





      ↧
      Search

      ממירון ועד חצור - בין יערות וקברים קדושים

      May 12, 2017, 6:00 pm
      $
      0
      0
      לפני יותר מעשרים שנה ביקרתי בפעם הראשונה (והיחידה...) במירון בל״ג בעומר.. הופתעתי מהעוצמה של הצבעים, הריחות והאמונה האדירה של חרדים ומסורתיים, אשכנזים ומזרחיים - מהאירוע העצום הזה. מי שהגיע מעולם שכלתני, בין אם דתי ובין אם חילוני, יכול להרגיש בדקה הראשונה ניכור, אולי אפילו רתיעה מאירוע השיא של השתטחות וחגיגות על קברי צדיקים. אבל אם כל כך הרבה אנשים אומרים שזה טוב להם, שהם נושעים מצרותיהם, מבלים בין כל המוני בית ישראל, מתפללים, אוכלים, מי אני שאקלקל את החגיגה?
      יש ביהדות שני כוחות או זרמים בכל הקשור ליחס לקברים קדושים: יש מי שרואה בעליה לקברים מנהג אלילי-כמעט, ושולל את התופעה מכל וכל, ואף מגבה את זה בנימוקים הלכתיים.
      מנגד, בקרב קבוצות רבות, ההשתטחות על קברי צדיקים, האמונה שתפילה על הקבר תעזור, וההילולות לזכר צדיקים - מקובלות ואהובות. נראה שבעשרים השנים האחרונות זה רק הולך וגובר
      הטיול של היום יעבור בין כמה קברים קדושים בצפון, כל קבר וסגולתו הוא, מה גם שרובם ממוקמים במקומות יפים. הוא לא יכסה את כל הקברים (יש עשרות רבות וכל פעם נוספים חדשים) אבל ישפוך, אולי, מעט אור על המקומות האלה

      קבר רשב״י
      נתחיל בקבר הגדול והמפורסם מכולם - קבר רבי שמעון בר יוחאי. הרשב״י או ״רבי שמעון״, היה אחד מגדולי התנאים, בדור של מרד בר כוכבא. הוא נודע בהתנגדותו וחוסר הערכתו לשלטון הרומי, ובזמן המרד התחבא עם בנו, למד איתו תורה, והם ניזונו ממעיין מים ועץ חרובים, 12 שנה, עד שהתגלה להם אליהו הנביא והודיע להם לצאת מהמערה.  על פי המסורת, רשב״י הוא מחבר ספר הזוהר (אם כי החוקרים מייחסים את חיבור הספר לרבי משה די ליאון מהמאה ה-13 בספרד). הוא מת בעיר עכברה (מדרום לצפת) והובל לקבורה במירון.
       צילום:Djampa

      החל מסוף ימי הביניים,כשספר הזוהר התבסס, הפכה העליה לקבר רבי שמעון להילולה גדולה ביום פטירתו (ל״ג בעומר), שהפכה גדולה משנה לשנה.
      הכבישים נסגרים, ו-400 אלף אנשים מגיעים לחגיגה. כאן עורכים רבים את טקס ה״חלאקה״ - התספורת הראשונה לילד. מדליקים מדורה ענקית, רוקדים אל תוך הלילה סביב האש והקבר, ומתפללים לישועה על ידי הצדיק. מאות מקבצי נדבות ואלפים שבאים להיוושע ולהתברך בקבר. מדובר באחד האירועים הססגוניים ביותר בארץ.
       צילום: Netanel H

      כבר במאה ה-16 העביר הרב יוסף קארו (מחבר ה״שולחן ערוך״) ביקורת על ההילולה, זו היתה גם דעתו של החת״ם סופר, וכך עשו רבים בשנים האחרונות, בעיקר כי לחגיגות מלווה התמסחרות קשה, פשע, ופגיעה בסביבה.
      כך או כך, מדובר באירוע מיוחד. אפשר כמובן להגיע לקבר ולהתפלל בשאר ימות השנה. הקבר נמצא ממש מצפון למושב מירון. לא הרחק ממנו נמצאים קברי הלל, שמאי ויוחנן הסנדלר

      יער ביריה
      מצומת מירון נפנה מזרחה לכיוון צפת. הכביש עובר ביער מירון, וכל כמה קילומטר נראה פניה לקבר עתיק זה או אחר, חלקם של שמות שלא אומרים לנו אולי הרבה, אבל יש לא מעטים שבאים להתפלל שם: קבר כורספדאי, אלקנה ועוד. רובם סביב הישוב החצי-רשמי קדיתא.

      בצומת עין זיתים נפנה שמאלה (צפונה) ומיד ימינה לדרך נוף יער ביריה. קק״ל השקיעה מאמצים וכספים רבים ביער, יש בו פינות פיקניק, מעיינות קטנים, בית כנסת עתיק (נבוריה) ופה ושם... כן... עוד קברי צדיקים. יש ביער חלקת ארזים נפלאה, ואפשר להגיע ממנו גם לצפת, גם לחצור ובלב היער נמצא אתר מצודת ביריהובו מוזיאון.


       צילום: ד״ר אבישי טייכר




       צילום: אבי הירשפלד

      אך גולת הכותרת הוא קברו של ״רווק הנצחי״, הרב יונתן בן עוזיאל

      עמוקה: קבר יונתן בן עוזיאל
      יונתן בן עוזיאל, שחי עוד בימים בהם בית המקדש היה קיים, תרגם את ספרי הנביאים לארמית, שהיתה נפוצה ומדוברת בארץ ישראל. המסורת מספרת שהוא לא נישא מעולם, ולכן קברו מהווה אבן שואבת למחפשי שידוכים. כבר במאה ה-11 זוהה קברו ליד עמוקה שמצפון לצפת, ובעשורים האחרונים מספר הפוקדים את קברו עולה ועולה, עד כדי כך שהוא שני רק למספר המבקרים במירון. רבנים וארגונים שונים מארגנים אוטובוסים של מחפשי שידוך, ועזרת הנשים שבקבר - גדולה מעזרת הגברים. רבות מהמבקרות משאירות מטפחות ופתקים ליד הקבר, וכמעט תמיד נמצא בו בנות רבות מתפללות ומבקשות.
      כדי להגיע למקום, סעו מצפת צפונה ליער ביריה, ומשם, על פי השילוט, לקבר יונתן בן עוזיאל. לא תהיו שם אף פעם לבד. העליה לקבר מקובלת לכל אורך ימות השנה אם כי יש המציינים את יום ההילולה שלו בכ״ו בסיוון
       צילום: ד״ר אבישי טייכר

      העליה לקבר הגיעה עד ל״ארץ נהדרת״:
      חוני המעגל וחנן הנחבא
      מקבר רבי יונתן בן עוזיאל אפשר לרדת בדרכי היער היפות מזרחה עד לחצור הגלילית, שם נמצאים שני קברים של מורידי גשם מדופלמים - חוני המעגל וחנן הנחבא. 
      על פי המסופר במשנה ובגמרא, חוני המעגל נודע בסגולתו להורדת גשמים. חורף אחד לא ירד גשם במשך זמן רב, ובאו אליו כדי שיציל את המצב. הוא חג עיגול סביב עצמו, ואמר שלא יזוז ממנו עד שירדו גשמים, וכך היה. זו סברה אחת לשמו ״המעגל״. סברה נוספת, היא שהוא עסק באיטום גגות באמצעות ״מעגילה״, אבן כבדה שהידקה את חומר האיטום לגג. גם מכאן מובן הקישור שלו לגשם. לידו קבורים נכדיו אבא חלקיה וחנן הנחבא. תפילה על קברי חוני המעגל ונכדיו מועילה להורדת גשם. 
      צילום: אלמוג

      לאורך כביש 866
      מיער ביריה נתחבר דרך עין זיתים לכביש 866, שממשיך צפונה. לארכו מספר מקומות בהם יש קברי צדיקים. הבולט בהם הוא הישוב דלתון, לידו קבור רבי יוסי הגלילי, בניו ותלמידיו. השתטחות ותפילה על קבר רבי יוסי היא סגולה בדוקה ומנוסה לעקרות שמתקשות להיכנס להריון.
      איך מגיעים? נוסעים מכביש 866 ופונים ימינה למושב דלתון. מיד אחרי הפניה למושב, פונים ימינה ונוסעים עוד כשני קילומטר אל ריכוז הקברים.
       צילום: קרלוס הגדול

      ליד הישוב ריחניה נמצא קבר רבי יוסי הכהן. 

      בקעת קדש
      נמשיך עוד צפונה ונגיע לבקעת קדש. נפנה ימינה, ומיד נראה בצד ימין את המבנה הגדול הידוע כ״נבי יושע״. המקום היה קבר קדוש לשיעים שגרו באיזור עד 1948. מאז הוא נשאר עזוב למדי במשך שנים רבות. יש המזהים במקום את קברו של יהושע בן-נון.
       צילום: avi1111

      נשוב על עקבותינו, וניסע מערבה בכביש 899, עד תל קדש. כאן היתה עיר פגאנית בתקופה הרומית, ובה נמצאו שרידי מקדש מרשימים. בכניסה לשביל הגישה למקום נמצאו שני ארונות קבורה רומיים גדולים ויפים. לא עבר זמן רב והם זוהו כקברי דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, גיבורי ספר שופטים בתנ״ך, כולל שילוט מתאים (שהוסר בינתיים). העובדה שברק ודבורה קדמו ב-1000 שנה לקבר הרומי לא הפריעה לאיש, כנראה.
      צילום: דודי הולצמן 

      קבר מרדכי ואסתר
      נמשיך בכביש 899 מערבה, העובר בנופי הגליל היפים ונופתע לראות את השלט המכוון לקבריהם של מרדכי היהודי ואסתר המלכה, ביער ברעם. ככל הידוע ממגילת אסתר, כל הסיפור התרחש בפרס. בעיר המדאן מראים עד היום קברים של אסתר ומרדכי, ובמשך שנים יהודים התפללו שם. איך הגיעו גיבורי המגילה לארץ? יש אמונה שבנה של אסתר, כורש (לא כורש הידוע כמלך פרס) העלה את עצמותיהם לארץ. החל מהמאה ה-13 יהודים זיהו את קבר אסתר ומרדכי בגליל, במקומות שונים, אך מה שהתקבע - האתר ביער ברעם, בתוך סבך של אלונים. 
      צילום: Ori

      זה קבר יהודי או קבר שייח׳, ובעצם מה זה חשוב?
      רבים מהקברים היהודיים, שמושכים אליהם עוד ועוד מתפללים, זוהו בעבר כקברים מוסלמיים. חלקם ״גויירו״ לפני זמן רב, חלקם - רק בדורות האחרונים. יש מי שרואה בכך טעם לפגם. אני חושב, שאם יש אנשים שזה עוזר להם, שהתפילה במקום מרוממת את נפשם, ושהם (בכוח האמונה?) מקבלים מזור לצרותיהם - מי אני שאפגום בשמחתם. זה קיים בכל הדתות ובכל המקומות בעולם, ולא כל אחד יכול להיות ״יהודי שכלתני״ שמקיים מצוות ולומד תורה בלבד, ללא ״משהו לנשמה״ (פרופ׳ ישעיהו לייבוביץ׳ התנגד לכל הפולחן סביב קברים ואמר : ״אלוהים אינו קופת חולים!״)

      המקרה הבולט הוא המקרה של קבר דןבשפלה - קבר שייח׳ שזוהה על ידי המוסלמים כקבר שמשון, ובעקבות סיפור שסיפר נהג הסעות שהמקום הוא למעשה קבר דן אבינו - הפך למוקד עליה לרגל, ואף נפתח בו כולל אברכים

      קישורים נוספים:

      ↧
      ↧

      מלכות החרמון: אביב מאוחר ודובדבנים בצפון הגולן ובחרמון

      June 1, 2017, 5:00 pm
      $
      0
      0
      צילום: ד״ר אבישי טייכר

      האביב כבר מאחורינו. ברוב חלקי הארץ שולט הצהוב היבש, אבל יש מקום אחד שבו אין הדברים כך: האביב מגיע למרומי החרמון בחודש יוני. מהשלג נשארו אולי שלוגיות בודדות, אבל מזג האויר קריר והפריחה בעיצומה.

      בתחילת יוני אנחנו גם מציינים 50 שנה למלחמה ששינתה יותר מכל את פניה של המדינה, מלחמת ששת הימים. מטבע הדברים, ציון האירוע מתמקד בירושלים, על כל חשיבותה וההיסטוריה העצומה שלה. אבל אנחנו מציינים גם 50 שנה למלחמה שהסירה את האיום מעל ישובי עמק החולה ועמק הירדן והביאה את מדינת ישראל לשלוט על רמת הגולן והחרמון. בשילוב מעניין, זו גם העונה שבה מתחילם לקטוף את הפירות חובבי הקור שגדלים בצפון רמת הגולן, בעיקר דובדבנים
      צילום: יקי צימרמן

      נתחיל את הטיול בנסיעה בכביש 99 מקרית שמונה מזרחה. נחלוף ליד אתרי המים הקסומים והקיציים (וכמובן אפשר לשלב ביקור בהם עם הטיול בצפון הגולן) - החצבני, הדן והבניאס. 

      מפל הבניאס. צילום: דודי הולצמן

      השטח עד קיבוץ דן היה בשליטת ישראל עד 1967. הבניאס היה בשטח שהיה במחלוקת ונשלט על ידי סוריה בפועל. לידו (אפשר להגיע מתוך השמורה) נפל טנק סורי לתוך המים בנסיון של הסורים לפלוש לישראל ביוני 1967.
      נטפס במעלה רמת הגולן, ונפנה (על פי השילוט) לאחד מאתרי מורשת קרב החשובים ביותר בהיסטוריה של חטיבת גולני - תל פאחר

      תל פאחר היה חלק ממערך מבוצר של מוצבים ששלטו על העליה מעמק החולה לצפון הגולן.
      ב 9 ביוני 1967 עלו כוחות חטיבת גולני יחד עם שריון כדי להסיר את האיום מעל ישובי העמק.
      הפריצה למוצב כללה גילויי גבורה מרגשים, שכיבה על הגדר כדי לעבור אותה, וקרבות עזים פנים אל פנים. רבים מהמפקדים שהלכו בראש הכוחות נפצעו ונהרגו, וחיילים מילאו את מקומם, תוך גילוי מנהיגות וגבורה
      הקרב הכבד גבה מחיר של 34 הרוגים ופצועים רבים, ופתח את הדרך לצפון הגולן.
      צילום: תמר מרום

      עונת הדובדבנים
      מתל פאחר נחזור לכביש 99 ונטפס במעלה הגולן. כבר לפני הישוב מסעדה נראה דוכנים שמציעים לנו דובדבנים ועוד פירות. הדובדבנים הם אחד הפירות העיקריים שגדלים בצפון הגולן, ומנצלים את החורף הקר הדרוש להתפתחות הדובדבן. הכפרים הדרוזיים (מסעדה, מג׳דל שמס, עין קיניה ובוקעתא) מתמחים בכך מזה זמן רב, ובעשרות השנים האחרונות הצטרפו גם הקיבוצים והמושבים לחגיגה, וחלקם מפעילים גם ״חווית קטיף״ - לקטוף לבד ולשלם על הקטיף, הפעלה מצויינת למבוגרים וילדים. יש כאלה במושב שעל, בהר אודם ובמקומות אחרים. צריך פשוט להסתובב בצפון הגולן ולמצוא מקומות אלה.
      אין מדובר רק בדובדבנים, אלא גם בפירות יער אחרים, תפוחים ואגסים.


      צילום: דודי הולצמן 
      צילום: עדי פלמון

      אביב בחרמון
      מהדובדבנים נטפס אל החרמון, בין אם דרך נווה אטי״ב ובין אם ממסעדה למג׳דל שמס. השלג מכסה את הפסגה בדרך כלל מדצמבר עד מרץ, ואז נמס, מותיר אחריו שלוגיות - ״פסים״ של שלג שנערמים בעמקים שבמרומי החרמון, ונשארים לעיתים עד יולי. נגיע לאתר החרמון ונעלה ברכבל (לעיתים מאפשרים לעלות ברכב) אל אתר הרכבל העליון. גם אם יצאנו ביום חם של מעל 30 מעלות בעמק, נרגיש פתאום קרירות נעימה, לעיתים הרבה פחות מ-20 מעלות. בין השלוגיות והעמקים הקטנים נראה דבר מעניין: פריחת אביב, בחודש יוני, חודשיים אחרי רוב חלקי הארץ. זה נובע מהקור ומהשלג שמעכבים את הפריחה. 
      רוב הפרחים פורחים במעין ״כריות״ קוצניות, בגלל הרוח העזה, וחלק מהפרחים הם ייחודיים לחרמון כמו פרגה קרחת, אגס סורי, שזיף הדב, דובדבן שרוע ועוד. 
       
      צילום: שרה גולד


      מרשים ומיוחד להסתובב בין הכרים הפרחוניים, וכבונוס לזכות בתצפית מדהימה - בעיקר לצפון הגולן ולעמק החולה, מגובה קרוב ל-2000 מטר
      רשות הטבע והגנים מארגנת סיורים במרומי החרמון - באתרי הפריחה ומורשת הקרב

      גבעת הקרב
      במלחמת יום הכיפורים נפל מוצב החרמון בידי סוריה, וחייליו נפלו בשבי. לאורך המלחמה נעשו מאמצים גדולים שנכשלו לכבוש מחדש את ההר. רק בסוף המלחמה נעשה מאמץ משולב לכבוש את החרמון מחדש. הקרב הקשה וההרואי ביותר הוא הקרב של גולני, שטיפסו במעלה הקשה אל ההר, נלחמו מול הסורים שהיו מצויידים טוב יותר ונהנו מיתרון גובה, ובמחיר כבד של 55 הרוגים כבשו את המוצב הישראלי בחזרה. מכאן זכורה אמרתו של בני מסס, חייל גולני, בראיון לטלויזיה שכינה את החרמון ״העיניים של המדינה״ 
      צילום: ד״ר אבישי טייכר

      פסגת החרמון - מדוע לא בידינו?
      ביום האחרון של מלחמת ששת הימים נכבשה כל רמת הגולן עד קו תילי הגעש. להשלמת ההשתלטות, טסו מסוקי ״סופר-פרלון״ של צה״ל אל החרמון, והאגדה אומרת שבגלל שלא הצליחו להגיע עד הפסגה ממש, השתלט צה״ל ״רק״ על החלק המוכר לנו כחרמון הישראלי, ששיא גבהו הוא במצפה שלגים, בגובה 2224 מטר.
      שיא החרמון הוא בגובה 2814 מטר, ולפעמים נשאר בו שלג עד אוגוסט. החרמון שבידינו הוא רק 7% משטחו הגדול של הרכס, והשא נחלק בין סוריה, לבנון וכוחות או״ם
      במלחמת יום הכיפורים שחרר צה״ל את המוצבים שנפלו בידי סוריה בתחילת המלחמה, אך גם על הפסגה עצמה. בהסכמי הפרדת הכוחות הועברה הפסגה לידי האו״ם שמיקם בו יחידת אלפיניסטים אוסטריים. היות שצה״ל שולט בחלק מההר, בעיקר בשטחים שפונים לגבול לבנון, נותר לנו שטח קטן למדי לגלוש, להשתעשע בשלג ולהנות מהפריחה.

      עוד בסביבה
      • קלעת נמרוד - מבצר מוסלמי מרשים מימי הביניים, צופה אל כל עמק החולה. המבצר השתמר בצורה מצויינת, והוא היום אתר מוסדר של רשות הטבע והגנים. נמצא במעלה הדרך לחרמון  
      צילום: GameOfLight
      • הישוב נמרוד - ישוב קטנטן בין נווה אטי״ב לחרמון, גבוה ומושלג בחורף, ובו חדרי אירוח ומסעדה
      • יער אודם - יער אלונים עבות, מקסים בשלג בחורף, פורח באביב וקריר ונעים בקיץ. על ההר יש אתר לקטיף פירות ויער האיילים. יש ביער האיילים אתר קמפינג ומספר רב של סוגי איילים ואנטילופות

      יער אודם בחורף. צילום: דודי הולצמן

      צילום: הארי גוסנס

      עוד קישורים מהבלוג שלי:




      טיול נעים!



      ↧

      אלזס: מקום של תקוה

      June 28, 2017, 5:00 pm
      $
      0
      0


      אחד הדברים הנחמדים באירופה הוא מעבר הגבולות החלק בין מדינה למדינה. שלט קטן, לפעמים בוטקה נטוש, כמה דגלים - לפעמים גם זה לא. רק הפלאפון מתריע במסר שעברנו לארץ אחרת. כולם חיים בשלום, גם אם לא תמיד אוהבים זה את זה.

      חבל אלזס (הידוע מהצמד "אלזס-לורן"משיעורי ההיסטוריה) עבר מיד ליד פעמים רבות, בין צרפת וגרמניה. תושבי החבל הם "אלזסים". סוג של גרמנים במוצאם, דוברים את שתי השפות (וגם דיאלקט הנקרא "אלזאסית"), והשתייכותם הלאומית צרפתית.
      הרבה דם נשפך במאות השנים האחרונות על החבל ובגללו. הוא עבר מיד ליד פעמים רבות.

      כיום, כולם חיים בשלום. אפשר לגור בצרפת ולבלות בגרמניה. אפשר לעבוד בשוויץ ולעשות קניות בגרמניה או בצרפת. בכל כל כך פשוט.

      לכן, בעיני, אלזס היא מקום של תקווה. אם העמים האירופיים יכולים לחיות כך אחרי כל כך הרבה דם, אולי גם אנחנו במזרח התיכון נוכל. זה לא נראה באופק עכשיו, אבל אולי בעתיד. כך אמרתי לקבוצת עיתונאים ישראליים שבאה בהזמנת ממשלת האיזור כדי לקדם תיירות של ישראלים לאלזס. (ויש בהחלט מה לראות).

      מה ראינו באלזס?

      ביקרנו בטירה המדהימה Haut Koenigsberg, בפארק הפרפרים, בעיירה ריקוויר, בקולמאר ובמוזיאון המכוניות במילוז. על הטירה, על המוזיאון ועל ריקוויר יש רשימות נפרדות.

      פרט לכך יש עוד פארקי ציפורי טרף וקופים, יקבים עיירות עתיקות ויער עצום ופחות מתוייר מהיער השחור שבגרמניה (הרי הווז').

      לאורך דרך היין
      הנסיעה בין הטירה לבין העיר קולמאר עוברת ב"דרך היין", המלאה כרמים ויקבים (אני נהגתי, אז לא שתיתי, וגם לא טעמתי) הידועים באיכותם (יינות לבנים).

      בדרך, ליד הכפר הונאוויר, נכנסנו לחוות הפרפרים, הקטנה אך מקסימה.

       


      אלזאס היא גם מקום קינון לחסידות, אותן אנו מכירים מהארץ בסתיו ובחורף. כאן הן מבלות בקיץ ובונות קינים. בפארק הפרפרים יש מספר חסידות שממש התרגלו לבני אדם ומתקרבות עד למרחק מאוד קרוב.




      משם, לאחרביקור בריקוויר המקסימה, המשכנו לעיר קולמאר, המכונה גם "ונציה הקטנה"בגלל פלגי המים החוצים אותה. מחוסר הזמן, הסתפקנו בסיור ברכבת התיירותית (עם הסברים ב-14 שפות, ביניהן עברית). הרכבת יוצאת מ-2 rue Chauffour או ב-  Place des Martyrs de la Résistance
      יש חניה מצפון לרחוב גולברי, ובחניון העיריה (תת קרקעי, מתחת לחנות Monoprix).

      קולמאר משלבת את בניני העץ העתיקים האופיניים לאלזאס, יחד עם קתדרלות מרשימות ורחובות ציוריים.




      הטירה נמצאת ליד הכפר St. Hypolite, על ה"תפר"בין דרך היין להרי הווז'המיוערים.

      הטירה נבנתה במאה ה-12, במקום אסטרטגי השולט על עמק הריין הפורה. במקום שלטו אנשי שושלת הוהנצולרן, וגם בני שושלת הבסבורג; מיקומה המצויין שימש כמקום להתבצר בו עד למלחמת 30 השנים, במאה ה-17. לאחר מכן, עברה הטירה, יחד עם כל חבל אלזאס, לידי צרפת.

      בשנים 1900-1908 שוקמה הטירה ביוזמת הקייזר הגרמני וילהלם השני (הטירה היתה אז בשלטון גרמניה, והקיסר רצה להדגיש את שורשי המקום הגרמניים).

      כיום המקום (כחלק מחבל אלזס הצרפתי) משמש כאתר תיירות מוביל באלזס. דרך מפותלת עולה אל הטירה. אפשר לחנות בכביש ההיקפי של הטירה, להיכנס ולחזור לעולם האגדות והאבירים.


      בתי מלאכה של פעם, צריחים, אולמות, חדרים, שרונות וחרבות - כל אלה ממלאים את הטירה שמצבה שמור היטב. כ"בונוס" - תצפית נפלאה לכל עבר - כרמי אלזס, הרי הווז'ובאופק הרחוק - היער השחור.

      חוויה מומלצת לילדים, אבל לא רק.

      בביקורנו שם פגשנו חבורת עיתונאים מישראל שריאיינו אותנו ואף הזכירו אותנו בכתבה זו.


       

       


      ריקוויר

       
      ריקוויר
      בלב "דרך היין"של אלזס, שוכנות כמה עיירות קטנות, שמשמרות את סגנון הבניה של פעם - בתי עץ צבועים וחנויות מסוגננות ומעוטרות. יש הרבה עיירות יפות, אבל אחת (כנראה...) עולה על כולן - זו העיירה ריקוויר (Riqwihr). ייחודה הוא בכך שהיא קטנה, מוקפת חומה, והתנועה זורמת מסביב. זה הופך את העיר למדרחוב אחד גדול ומקסים, עם הרבה חנויות, בתי יין, מלונות ומסעדות.

      האוירה מאוד נעימה ועליזה.  המוכרים מציעים לטעום את מרכולתם - גבינת מונסטר איכותית, עוגות קוגלהוף, עוגיות מקרון ושאר מעדנים. היין והבירה מאוד פופולריים ונלגמים בכמויות. 

      בקצה העיר נמצא רחוב היהודים, שבו, כמו בעיירות רבות באיזור, גרו יהודים בעבר. כיום שוכן בסמטה מוזיאון העינויים, אך השלט נשאר, ויש גם בית (לא מצאתי) שבו אפשר לראות חור של מזוזה.

      אפשר בהחלט להסתובב בעיר שעה-שעתיים, ולצלם, ולצלם....









      מוזיאון המכוניות במילוז

      למטיילים בחבל אלזס, למי שמחפש אטרקציה קרובה לשדה התעופה בבאזל, ולחובבי מכוניות עתיקות וחדשות - זה ה-מקום!

      המוזיאון ממוקם במבנה ישן שחוברה אליו כניסה מודרנית ומעוצבת. דמי הכניסה אינם גבוהים (אולי עשו לי מחיר בגלל שדיברתי צרפתית?), והיחס מאוד אדיב ומנומס.

      נכנסים לחללים כהים ומעוצבים, עוברים על פני אוסף מרשים של מכוניות בוגאטי עם תג מחיר של שבע ספרות (ביורו...), ונכנסים לחלל עצום שמכיל אוסף שאולי אין שני לו בעולם, של מכוניות מהמאה ה-19 ועד ימינו, עם דגש חזק על מכוניות אירופיות - איטלקיות, צרפתיות וגרמניות

      גם מקומם של האוטובוסים ומכוניות צעצוע לילדים לא נפקד, ולמי שמתעניין במכוניות פורמולה-אחת מכל השנים - גם להן מוקדש אולם נפרד.

      יש בתוך המוזיאון רכבת חשמלית שמסיעה אנשים מהכניסה לאולם הגדול, סרטים, חוברות הפעלה לילדים ואפשר לשלב (אנחנו לא עשינו את זה) עם מוזיאון הרכבות הסמוך.

      לא היינו במרכז מילוז, אך טוענים שאין צורך לבקר שם, אם הייתם במרכז עירוני עתיק אחר.
      ליד העיר ממוקמים מפעלי פז'ו והאוירה בה אפרורית למדי, אך בהחלט שווה להגיע בשביל המוזיאון









      ↧

      ארץ ירדן וחרמונים: טיול באתרי מים באצבע הגליל

      July 26, 2017, 5:00 pm
      $
      0
      0
      חום יולי אוגוסט. חם בכל מקום וכולם מנסים להשיב את נפשם באתרי המים למיניהם.
      איזור אצבע הגליל נמצא במקום העשיר ביותר במעיינות ונחלי איתן בארץ. יש הקוראים לו ״ארץ ירדן וחרמונים״ על פי הפסוק בתהילים, ביטוי שמחבר את מקור המים הראשי - החרמון עם הנהר שמתחיל באיזור זה, כאיחוד של החצבאני, הדן, הבניאס וגם נחל עיון ונחלים ומעיינות נוספים.



       מפל הבניאס. צילום:דודי הולצמן

      הפעם לא נתמקד בשמורות קולטות-הקהל הגדולות בסביבה: דן, בניאס וחצבאני, אלא באתרים אחרים, ידועים יותר או פחות.
      נחלי הבניאס, הדן והחצבאני זורמים מהשמורות אל ערוצים נסתרים ושוצפים, מאחורי מושבים וקיבוצים ובין מטעים ובריכות. במקרים רבים, הגישה אליהם כמעט בלתי אפשרית ברכב, ולעיתים בעייתית גם ברגל. הם מתאחדים סמוך לכפר בלום והופכים לנהר הירדן, ואז גם זרימתו הופכת איטית יותר ורגועה (עד להגעתו לירדן ההררי).
      לצערי מטיילים רבים משליכים פסולת ומזהמים את המקומות האלה, מהיפים שיש לנו בארץ. אנא, אל תשלחכו פסולת, קחו אותה אתכם והשליכו לפח אשפה (לא להשאיר גם שקיות שאספתם לתוכן פסולת). זה מפגע אסתטי, עברה על החוק ופוגע בבעלי החיים.

      גן עדן לאורך הבניאס
      נתחיל בבניאס, בחלק שאחרי השמורה. בשמורת הבניאס נובעים מעיינות גדולים (וקרים...) ומימיהם זורמים בפלגים בתוך השמורה, עד למפל המפורסם ולשביל התלוי, ליד קיבוץ שניר.
      מקיבוץ שניר יש ירידה לכיוון בית העלמין, ומשם שביל לא מסומן וקצר - דרומה לעבר הנחל. רעש המים הזורמים יגיע לאוזנינו לפני שנגיע על הנחל הגועש. כשנגיע לנחל, נוכל לפנות שמאלה, נלך לאורך הנחל עד שנגיע לטנק סורי הפוך: זה טנק שניסה לחדור לשטח ישראל במלחמת ששת הימים והתהפך אל הנחל. נחזור בדרך שבאנו, ונמשיך דרומה-מערבה, לאורך הנחל הזורם. קור המים מצנן גם את האויר והופך אותו לנעים. פה ושם יוצר הנחל מפלונים קטנים, בריכות קטנות וציוריות וגשר עץ עובר מעל הנחל. אחת הפינות, ובה מעין ״אי״ של סלעי בזלת נקראת בשם ״גן עדן״. ריח התאנה המתוק נישא באויר ולצד המנטה והפטל מלווה אותנו לאורך כל הדרך.
      השביל ממשיך עד לנקודה בה אפשר לעלות לכיוון שאר ישוב (אפשר להשאיר שם רכב נוסף או לחזור באותה דרך)
      שימו לב - יש שלטים המזהירים מפני כניסה למים במקומות מסויימים לאורך הנחל. אנא השמעו לאזהרות!



      צילום: Bukoved                                                          צילום:דודי הולצמן




      מי שמעוניין, יכול להמשיך עוד לאורך הנחל עד לנקודת המפגש עם הדן, מסלול ארוך ויפה.
      בפברואר 1997 התנגשו באויר שני מסוקים שנשאו לוחמים למוצבי צה״ל בלבנון. הם התנגשו באויר מעל שאר ישוב, וכל החיילים נהרגו בתאונה המחרידה. לזכרם הוקם בכניסה לשאר ישוב אתר הנצחה מרשים ויפה עד כאב. באנדרטה 73 סלעים לציון 73 הנופלים ובריכת מים שמימיה נשפכים אליה כל הזמן. הגישה לאנדרטה היא מכביש 99, מצומת חורשת טל (עם כביש 918)



        צילום:אילנה שקולניק

      לאורך הדן
      מקור נוסף של הירדן הוא נחל דן. הוא נובע במעיינות גדולים, בתחומי שמורת דן המקסימה. מהשמורה, הנחל זורם לכיוון דרום-מערב, לעבר קיבוץ דפנה, בין מטעים ובריכות. הנחל נכנס לתוך הקיבוץ, שנמצא ממש ״על פלגי מים״ ויש בו אתר קמפינג מצויין. מהקיבוץ הוא ממשיך דרומה, ועובר מתחת לכבישים 99 ו-918, לא הרחק מאנדרטת המסוקים. מכביש הכניסה לדפנה עוברת מנהרה מתחת לכביש, ומובילה לחניה בצד הנחל. כאן אפשר לחנות וללכת לצד הנחל שיוצר ג׳ונגל של עצים, ליד פלגי מים צוננים ובריכות שכשוך קטנות. שימו לב, בגלל הזרם, הכניסה למים מסוכנת!. מסלול מפורט תוכלו למצוא כאן 

        צילום:Netanel H

      נבי הודא
      ממש מדרום לחורשת טל, מוליכה דרך עפר מכביש 918 מזרחה. היא עוברת ליד ערוץ הבניאס (ויש אפשרות להגיע אליו ממספר מקומות לארכה) וממשיכה לאתר הדרוזי הקדוש ״נבי הודא״, מזוהה כקברו של יהודה בן יעקב אבינו. האתר שכן עד לפני מלחמת ששת הימים ממש על הגבול, והיה מקודש גם לדרוזים, גם לעלווים וגם למוסלמים (ואפילו יהודים). כיום המקום שופץ, דרוזים באים להתפלל בו והוא שוכן על מעיין ליד עצי אלה עתיקים.



        צילום:Hannay

      הגושרים 
      מסלול דומה, צנוע בהרבה (אך נגיש יותר) נמצא בקיבוץ הגושרים הסמור: הגיעו לבית ההארחה, עקפו אותו מדרום ורדו לתוך נחל קטן וזרם בשם נחל קורן. ההליכה בשביל מתונה ונוחה, בין פלגי מים, עד לכניסה לקיבוץ.

      על החצבאני ליד בית הלל
      עוד מערבה מכאן, זורם לו בעוז נחל החצבני. חלקו הוא שמורה מוכרזת, וחלקו עובר בשולי מושב בית הלל. הכניסה אל גדת הנחל היא בין המטעים ובתי המושב. יש כאן פינות זולה קטנות, חבלים שהתקינו לקפיצות טרזן למים (יכול להיות מסוכן!), ובהמשך מצטרפים שייטי קיאקים, ששטים מבית הלל עד לנקודת חיבור הנחלים.

        צילום:Netanel H


      טיילת הירדן
      נמשיך דרומה לכיוון הישובים הסמוכים - שדה נחמיה, עמיר וכפר בלום. כאן מתאחדים כל הנחלים ויוצרים את הירדן, שבנקודה זו הוא רחב וזורם במתינות. במים שטים בקייאקים, ועל החוף נסללה טיילת יפה המכונה ״טיילת עמי״, מקום בו אפשר לטייל גם עם עגלה ובכסא גלגלים, לשבת לפיקניק ולראות את המים הזורמים. לאורך הטיילת פסלים הומוריסטיים ופסוקי תנ״ך, ופרגולות עמוסות גפנים. הטיילת נקראת על שם תלמיד בשם עמי מקיבוץ עמיר שנהרג בתאונת אופניים.

        צילום:דוד שי


      עין תינה (נוטרה) ועין דבשה (דרבשייה)
      ניסע בכביש 918 לכיוון גונן. לפני שנכנסים ל״מנהרת הברושים״ שניטעה כאן להסוואת כלי הרכב מהסורים שהיו ברמת הגולן, יש עיקול קטן בכביש, בו כניסה לדרך עפר משובשת מאוד שפונה שמאלה. בימי שבת ובחופש הגדול תבחינו באוטובוסים וגזלן או שניים שחונים בצדי הדרך. סעו בדרך בזהירות עד לחניון האקליפטוסים. משמאל, על ההר, אפשר להבחין בכתם ירוק גדול, הנביעה של עין תינה, אליה נגיע בקרוב. אפשר לשבת בחורשה (המתוחזקת על ידי ילדי האזור), וטיפ קטן, שבו על צינור המים ותרגישו כמה הוא קריר ונעים - דרך נהדרת לשבור את החום.  מחורשת האקליפטוסים נלך מזרחה, בתוך בריכות מים קרירות, מוקפות שיחי פטל ועצי תאנה. מגיעים לנקודת פיצול בה ניתן ללכת ימינה בשביל שעולה עד למפל ולבריכה, או ללכת בתוך זרם המים (טיפוס חלק וקצת מסוכן, ייתכן שאסור כבר לטיפוס). בסופם של שני המסלולים מגיעים לאותה הנקודה, מפל הזורם מתוך צינור (הצינור קולט את מי המעיין שנמצא למעלה), בזרם עז וקריר. ממרומי המפל אפשר לראות את שדות עמק החולה המושקים במי המעיין הזה, ואת חורשת האקליפטוסים, שם מחכה לנו הרכב.

        צילום:שלמה



      מצפון לעין תינה ניתן לבקר במעיין קטן נוסף, עין דבשה (טחונת אל דרבשיה), ובו טחנת קמח עתיקה שהונעה בכוח מי המעיין הזורמים מהגולן. גם כאן אפשר ללכת ולטפס בתוך פלגי המים.
      לאורך המצוק המערבי של הגולן יש מעיינות נוספים, כמו עין חמדל ועין שוח, אך לרובם ניתן להגיע ברגל או ברכב שטח בלבד. חשוב לזכור - עד 1967 המעיינות היו בריבונות ישראל, אך כמעט ללא גישה, בגלל התנגדות הסורים. בין המעיינות יש שדות מוקשים, ולכן יש ללכת רק בשבילים המוסדרים.

      קייאקים בכל מקום
      זרם המים השוצף פיתח את אחד מסוגי הבילוי הפופולאריים: שיט קייאקים. אפשר לשון בבית הלל, הגושרים, כפר בלום וגם במורד הנהר, מהמקום החדש שנפתח - אינדיפארק, רפטינג נהר הירדן ועד לאבו קייאק, שיט רגוע בשפך הירדן לכינרת

      לישון ליד הנחלים - ממש לא
      יופים וקרירותם של הנחלים מושכים אנשים רבים ללון על גדות הנחל. צר לי לאכזב אתכם, הלינה אסורה, ובצדק. הנחלים הם שמורות טבע המקיימות ממשק עדין של צמחים ובעלי חיים. לינה מלווה בדרך כלל בפסולת, אור, רעש וטינופת מכל עבר. לכן אוכפת המועצה האיזורית את איסור הלינה, פרט לחניונים מעטים ומוסדרים (בתשלום)

      קישורים למסלולים נוספים בסביבה:


      ↧

      אשקלון - ויש בה המון

      August 19, 2017, 12:17 am
      $
      0
      0
      פרט שאולי פחות מכירים על אשקלון: בגלל הקרבה היחסית לנגב, לילות הקיץ, שכמעט בלתי נסבלים בתל אביב - נעימים בהרבה. יבשים יתר ואף קרירים יותר. סיבה טובה לבקר בעיר הנפלאה הזו, אבל לא הסיבה העיקרית: באשקלון יש הרבה היסטוריה, ארכאולוגיה, חוף ים, שכונות יפות ואתרי בילוי - ממש ״אשקלון ויש בה המון״

      אשקלון נזכרה בתנ״ך כאחת מערי פלשתים, ושמשון הגיבור ביקר בה. בהמשך היא עברה ידיים רבית - יוונים , רומאים, מוסלמים, צלבנים וטורקים. כל עם כובש החריב ובנה והשאיר את חותמו על העיר הקדומה, שכיום היא הפארק הלאומי אשקלון. במקביל, קמה עיירה בשם מג׳דל ממזרח לעיר העתיקה, ובה גרו אלפי ערבים עד 1948.
      במבצע יואב, באוקטובר 1948 נפלה אשקלון בידי כוחות צה״ל. תושביה הערבים עברו לרצועת עזה, ועיר עברית חדשה קמה - מגדל גד שהפכה לאשקלון.
      שטח העיר גדול ומרווח, ויש בה תעשיה מגוונת. היא גם עיר נפה לכל האיזור ויש בה בית חולים מרכזי. בעקבות גלי העליה מברית המועצות חצתה העיר את רף 100 אלף התושבים, וממשיכה לגדול. גם ירי הרקטות מעזה פעם בכמה שנים לא עוצר את העיר מלהתפתח.

      מגדל
      נתחיל את סיורנו בעיר בכניסה הראשית - שדרות בן גוריון. נסע עד למרכז העיר הישן, ששוכן במה שהיה פעם העיירה מג׳דל. מרכז מעט מרופט ובנוי טלאי על טלאי. ברחוב הרצל, בבניין בו היה המסגד הישן יש מוזיאון לתולדות העיר. רחוב הרצל הוא בליל של בניינים ערביים ישנים, מעדניות רוסיות וחנויות מכל המינים. מוסד ותיק ומוכר הוא - מסעדת ״נצחון״ הרומנית.
      בימים ב ו-ד יש שוק ססגוני בעיר. המדרחוב, שעומד בפני שיפוץ שמתעכב מסיבות שונות, יהיה בעוד כמה שנים מקום ססגוני ומשופץ. לא נותר אלא רק לחכות. במגדל יש עוד אתרים ובנינים עתיקים רבים 

      נחזור לשדרות בן גוריון ונמשיך מערבה. נפנה ימינה בשדרות רבין, ונראה משמאלנו את הקמפוס היפה של מכללת אשקלון. 
       
      צילום: שלומית שער
      אחרי המכללה נפנה לרחוב צפניה שמאלה לכיוון שכונת אפרידר. השכונה הוקמה כשכונת וילות בשנות החמישים, והתיישבו בה רבים מעולי דרום אפריקה. השכונה יפה וירוקה עד היום. נפנה שמאלה למרכז המסחרי הישן של השכונה. בין בתי הקפה מפעם והחנויות, יש כניסה לחצר מיוחדת - חצר הסרקופגים, ובה מוצגים ארונות קבורה (סרקופגים) רומיים מדהימים ביופיים, שנמצאו בחפירות אשקלון.

      צילום: bukoved


      צילום: חגית א
      צילום: bukoved

      הסרקופגים התגלו במקרהבעת חפירת יסודות לבית לפני 45 שנה
      ממול לחצר הסרקופגים יש מגדל שעון וכיכר עם שעוני שמש בעיצובו של האמן יגאל תומרקין.
      הנשיא השני, יצחק בן צבי, אהב את אשקלון וקנה שם בית נופש שנקרא על שם בנו עלי שנפל במלחמת העצמאות. כשהנשיא ביקר שם, הוא ורעייתו רחל נפגשו עם תושבים והוא אף התפלל מדי פעם בבית הכנסת המקומי. לאחר מותו הוריש את הבית לעיר אשקלון והיום שוכן שם מכון להשתלמות מורים.

      לאורך הים
      מכאן ניסע דרך שדרות דרום אפריקה ורחוב בר כוכבא צפונה-מערבה לחוף הים של שכונת ברנע, גם היא שכונת וילות ותיקה. כאן, לאורך הים, מתחילה הטיילת המרשימה של אשקלון. מלון הולידיי-אין בולט בנוף בצורתו הייחודית דמויית-הביצים. לידו קבר שייח מרשים, הוא שייח עוואד, שנבנה בתקופה הממלוכית .
      צילום:גד סובול

      הטיילת ממשיכה דרומה לכיוון המרינה של העיר, ובה מעגנים לספינות, בתי קפה ומסעדות. יש מעט בתי מלון ובנינים יוקרתיים-יחסית, אך יש עוד הרבה שטחים פתוחים ופוטנציאל אדיר.


      צילום: ציפי אור מאיר

      צילום: ספיר בוכריס

      צילום:  אדיר מתן

      נמשיך דרומה לפארק המים הסגור ״אשקלונה״ (שזכה להרבה אזכורים ב״ארץ נהדרת״), כפר הנופש הצבאי ועד גן הלאומי אשקלון

      גן לאומי בתשלום, מופעל על ידי רשות הגנים. שטחי דשא נרחבים, אתר קמפינג גדול, צמחיה ושרידי מטעים, וכל זה בלב איזור ובו מספר גדול של ממצאים מכל התקופות: חומת הים הצלבנית, שרידי כנסיה צלבנית, שער כנעני עתיק בן יותר מ-3000 שנה והרבה שרידים רומיים. הפארק רחב ידיים, אפשר לנוע בתוכו ברכב. יש בו שני שבילים עיקריים - שביל המצוק לאורך הים ושביל החומה שמקיף את הפארק.

      צילום:   Praisethelorne

      צילום: רונן מרקוס

      מהג׳ורה אל הבירה
      נצא מהפארק ונפנה מזרחה. לימיננו בית החולים ״ברזילי״ (על שם שר הבריאות לשעבר ישראל ברזילי). ליד הכפר שכן עד 1948 הכפר הערבי ג׳ורה שהוא כפר הולדתו של מנהיג החמאס אחמד יאסין, אללה ירחמו.
      נמשיך בשדרות בן גוריון עד שדרות רבין, נפנה ימינה. מימיננו ומשמאלנו שיכונים משנות החמישים (שמשון ועתיקות ג), שאף זכו להיות מוזכרים בשיר של המשורר ארז ביטון (״זוהרה אלפסיה״), כמקום בו בא לידי ביטוי השבר שפקד את יהודי מרוקו בעלותם לארץ

      זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה
      זַמֶּרֶת הֶחָצֶר אֵצֶל מֻחַמַד הַחֲמִישִׁי בְּרַבָּת בְּמָרוֹק.
      אוֹמְרִים עָלֶיהָ שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁרָה,
      לָחֲמוּ חַיָּלִים בְּסַכִּינִים
      לְפַלֵּס דֶּרֶךְ בֶּהָמוֹן
      לְהַגִּיעַ אֶל שׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ
      לְנַשֶּׁק אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ
      לָשִׂים כֶּסֶף לְאוֹת תּוֹדָה
      זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה,
      הַיוֹם נִתָּן לִמְצֹא אוֹתָהּ
      בְּאַשְׁקְלוֹן, בְּעַתִּיקוֹת ג', לִשְׁכַּת הַסַּעַד,
      רֵיחַ שְׁיָרִים שֶׁל קֻפְסְאוֹת סַרְדִּינִים עַל שֻׁלְחָן מִתְנוֹדֵד בֶּן שָׁלשׁ רַגְלַיִם,
      שְׁטִיחֵי מֶלֶךְ מַרְהִיבִים, מְרֻבָּבִים עַל מִטַּת סוֹכְנוּת,
      בַּחֲלוּק בֹּקֶר בָּהוּ

      הכביש ממשיך לאיזור התעשיה החדש, בו ממוקמים מפעלי הבירה של ״מאלטי״, ״טובורג״ ו״קרלסברג״ ויש מרכז מבקרים מרשים

      עוד באשקלון
      ברחבי העיר פזורים אתרי עתיקות נוספים - בתי פרדס ערביים, רצפות פסיפס, ורובע שלם שנקרא ״עיר היין״ שבו נמצאו גתות רבות מהתקופה הביזנטית (ולידם מתוכנן פרוייקט בניה עצום)

      כמה פרטים מעניינים על אשקלון:
      • אשקלון היא עיר שמוקפת למעשה חומה מימי יהושע בן נון. לכן יש כאלה שטוענים שצריך לחגוג בה את פורים ולקרוא מגילה בט״ו באדר, כמו בירושלים
      • בצל השאלוט המככב במתכוני שפים, הוא שיבוש של ״בצל האשקלוני״ שנזכר במשנה והובא לאירופה על ידי הרומאים
      • באשקלון יש תחנת כוח גדולה בשם ״רוטנברג״ ובה מרכז מבקרים

      עוד טיולים בסביבה מהבלוג שלי:

        ↧
        ↧

        טנגו כפר סבא

        September 14, 2017, 4:30 pm
        $
        0
        0

        העיר הגדולה בשרון הדרומי מקפלת בתוכה היסטוריה מעניינת ואפילו מעט נוף וטבע. טיול שאפשר לעשות את כולו או את חלקו ממש ״על הדרך״ כשמבקרים בעיר מסיבה זו או אחרת.

        פוסט זה הוא אחד מסדרה של פוסטים שאני כותב, כמו אלו שפרסמתי על פתח תקוה, קרית אונוועוד - שמראה שגם בעיר שנראית משעממת לכאורה - יש לא מעט פינות מעניינות

        קצת היסטוריה:
        לעיר כפר סבא היסטוריה ארוכה, והיא נזכרה כבר בימי בית שני  
        ככל הנראה, על מקומה של כפר סבא העתקה קם הכפר הערבי שגם שמו היה - כפר סבא.
        ב-1903 יצאה קבוצה של בני איכרים מפתח תקוה להקים מושבה חדשה בשטחים שנרכשו שנים קודם לכן, ממערב לכפר הערבי. הם חפרו באר, שתלו עצי אקליפטוס, ובנו בנין אחד (״החאן״) - וכל התושבים גרו בצריפים.
        במלחמת העולם הראשונה גורשו רבים מתושבי תל אביב לכפר סבא, שם הם גרו בתנאים קשים, מחלות ורעב. לאחר המלחמה, בזמן מאורעות 1921 נטשו התושבים והישוב נבזז. לאחר מכן הם שבו והתיישבו במקום.
        בימי המנדט החלה כפר סבא לפרוח, נטעו בה פרדסים והיא הפכה למושבה משגשגת. במלחמת העצמאות היא שכנה על קו החזית, וב״מבצע מדינה״ נכבשה כפר סבא הערבית.
        לאחר קום המדינה נבנו שיכונים ובית חולים גדול, המושבה הפכה לעיר ואיבדה את צביונה החקלאי.
        כיום מתקרבת אוכלוסית כפר סבא ל-100 אלף.

        נצא לדרך!
        בשנות ה-30 קנה יהודי עשיר ממצרים שטח מצפון מערב לכפר סבא, ובו תכנן גן גדול עם שדרות עצים ומגוון מיני צמחיה. הוא חשב לבנות שם בית נופש, אך הבית לא נבנה בסופו של דבר. הגן היה שייך לגורמים שונים שטיפחו אותו, צילמו בו סרטים ולא מעט חתנים וכלות באו להצטלם של לפני החופה. השטח הוזנח עם השנים אך עדיין נותר מסתורי ויפה.
         צילום: ד"ר אבישי טייכר

        בשנים האחרונות נבנתה לידו שכונת ״כפר סבא הירוקה״, ובמהלך הבניה הוא נפגע, שטחים ממנו נהרסו, וכיום אפשר לראות רק מעט מכל היופי הזה, ברחוב אנגל, בכפר סבא הירוקה. חבל.

        מרכז העיר
        מכאן נמשיך למרכז העיר. רחוב וייצמן חוצה את העיר ממערב למזרח לכל אורכה. מעט ממזרח לקניון ״גן העיר״ שוכן איזור פתוח של גנים ובליבו מרכז התרבות של העיר - בית ספיר, שמשמש להופעות ובו נמצא מוזיאון העיר. 
         צילום: דודי הולצמן

        חלקו מוקדש לפנחס ספיר, שר האוצר המיתולוגי של ישראל, ותושב כפר סבא ולראשוני העיר, וחלקו לממצאים הארכאולוגיים שנמצאו בעיר. יש גם הרבה פעילויות לילדים בחופשות. 

         
        העתק פסיפס בו מוזכרת העיר כפר סבא, מימי המשנה והתלמוד. מוצג במוזיאון.
         צילום: הינדה גלסנר

        מחוץ למוזיאון יש בריכות מים עם צמחי מים ודגים.

         
        צילום: ד״ר אבישי טייכר


        מכאן נמשיך לאורך רחוב וייצמן מזרחה. לכפר סבא יש שוק קטן וחביב למדי, ומולו, על רחוב וייצמן, מסעדת ״מאג׳די״ המפורסמת שבה מתכנס פורום של אנשי כלכלה, פוליטיקה ובטחון מדי זמן.
        עוד מזרחה נגיע ל״נקודת ההתחלה של כפר סבא - ה״חאן״ של הראשונים. המיקום הוא על רחוב וייצמן, מעט מזרחה מרחוב הרצל. החאן משמש כיום את עירית כפר סבא, ועדיין ניתן לראות בחצרות הסביבה אקליפטוסי ענק שנשתלו על ידי הראשונים.
         צילום: יונתן שטרן


        ליד החאן נראה את הבאר הראשונה של העיר, ואת צריך הסנדלר שבו תצוגת כלים (כניסה בתאום עם המוזיאון)

        מזרח העיר
        נמשיך לאורך רחוב ויצמן מזרחה, ונגיע לפארק הגדולשל כפר סבא, שמפריד בין מרכז העיר לשכונותיה המזרחיות ואיזור התעשיה. הפארק מוצלח מאוד, ויש בו הרבה פסלים, מתקני משחקים, בריכה אקולוגית, מבוך לילדים ומשטח החלקה מקצועי לרולרים.
         צילום: Avi 1111



         צילום: ד״ר אבישי טייכר


        מהפארק נוכל להמשיך למספר אתרים במזרח כפר סבא.
        מהקצה הצפוני של הפארק נמשיך ברחוב בן יהודה, עד שנגיע למרכז מסחרי קטן. ליד המרכז יש גן גדול, ובו יש מספר אלוני תבור מרשימים, שריד ליער האלונים שכיסה בעבר את כל השרון. לידו נמצא גן ארכאולוגי - כאן היה מקומה של כפר סבא העתיקה (וגם כפר סבא הערבית). הגן מגודר וסגור, וצריך תאום עם המוזיאון כדי לפתוח אותו, אך אפשר להתרשם מהממצאים גם מבחוץ. 
         צילום: דודי הולצמן

        עוד בשטח זה, אנדרטה לזכר לוחמי אלכסנדרוני שנפלו במלחמת העצמאות על כיבוש כפר סבא הערבית (מבצע מדינה)
         צילום: ד״ר אבישי טייכר


         צילום: דודי הולצמן

        נמשיך ברחוב לוי אשכול, שמתעקל דרומה. ליד העיקול נראה בית אבן, השריד האחרון לכפר סבא הערבית, ומולו שרידי בית קברות מוסלמי, שפורח בספטמבר-אוקטובר בהמוני חצבים.
        נשוב על עקבותינו לרחובות אשכול ובן יהודה, ונפנה צפונה לשיכון קפלן, לרחובות דניאל ותרי-עשר. השיכון היה ממש שיכון ספר עד 1967. בקצהו הצפוני חורשה יפה שמתמלאת פריחה מרהיבה באביב - כלניות, צבעונים ורקפות. מקום מתאים לפיקניק ולתצפית לכיוון השומרון.
          
        צילום: דודי הולצמן

        עוד במזרח כפר סבא - שכונה ערבית קטנה שנראית מנותקת אך היא חלק מהעיר - שכונת אבו סנינה, ובה גרים עשרות אנשים שהגיעו ב-1948 מהכפר ג׳ליל (כיום גלילות), עד היום. על השכונה הייחודית הזו נכתב כאןוכאן

        אתרים מעניינים:





        ↧

        פרשים אוסטרליים בארץ הקודש: 100 שנה למלחמת העולם הראשונה

        October 15, 2017, 4:00 pm
        $
        0
        0



        מלחמת העולם הראשונה פרצה ב-1914 ושינתה את פני העולם. אירופה של מלכים, אימפריות ורומנטיקה, עולם של המאה ה-19, נזרק בבת אחת לתוך שדות של אש, דם והרוגים רבים, בקרבות ללא תכלית. אם נסתכל על הזוית שלנו, יהודים לחמו זה בזה, בשני הצדדים. רבים אחרים גורשו וסבלו (בעיקר במזרח פולין).

        בארץ ישראל התחילה המלחמה מעט מאוחר יותר, ב-1915, כשאימפריה העותמאנית נכנסה למלחמה לצד גרמניה ומדינות ה״מרכז״. רבים מיהודי הארץ היו נתיני מדינות אויב, בעיקר רוסיה, לכן נאלצו לקבל את האזרחות העותמאנית או להגר מן הארץ. תנועת הספינות לאירופה פחתה מאוד, והאספקה היתה בצמצום. הצבא הטורקי ניצל את משאבי הארץ ככל האפשר לטובת צרכיו: יערות נכרתו לאספקת עץ להסקת הרכבות, בהמות ויבולים הוחרמו, מיסים עלו. היהודים, שהמשק שלהם היה יותר תלוי במסחר ופחות ב״כלכלת קיום״, נפגעו יותר. יחס הטורקים ליהודים היה חשדני למדי, ורק נוכחות של צבא גרמני בארץ עזרה במעט להקהות את היחס העוין.
        לכל אלה התווספה מגפת ארבה: נחילים עלו מן המדבר וכילו יבולים שלמים. בישוב השתרר רעב ויאוש.
        בין היהודים היו כאלו שהתגייסו לצבא הטורקי, בעוד אחרים ראו למרחוק - והבינו שהאימפיה העותמאנית תקרוס. כדאי ״להמר״ על הצד השני (במקרה זה, הבריטים), כמי שיהיו אלו שישלטו בעתיד בארץ.

        יהודים, ממגורשי ארץ ישראל ומהתפוצות, יזמו הקמת גדודים עבריים בצבא הבריטי. 
         
         דגל הגדוד העברי. צילום:Mobius1ski

        קבוצה אחרת, הקימה רשת ריגול שסייעה לבריטים לדעת מה קורה בארץ ולהכין את הפלישה אליה (הבריטים שלטו במצרים והתכוננו לכיבוש ארץ ישראל). מחתרת זו היא ניל״י, שקמה מבין בני הדור השני של המושבות. היתה התנגדות רבה לניל״י - חששו מכך שם המחתרת תתפס, כל הישוב היהודי יסבול, כפי שהטורקים עשו לארמנים.
        גם במישור המדיני נעשתה עבודה, אולי החשובה ביותר: חיים וייצמן, כימאי מהולל ומנהיג ציוני, עזר לבריטים במאמץ המלחמתי. קשריו הטובים עם הבריטים הביאו בסוף 1917 לתוצאה החשובה של הצהרת בלפור, לפיה ״ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל״ - הכרה מדינית ראשונה בציונות ובקשר בין היהודים לארץ ישראל.
        בשטח עצמו, ניסו הבריטים, ממושבם במצרים, להתקדם לכיוון ארץ ישראל. עד 1916 נעשו כמה נסיונות כושלים שנהדפו, וממול - גם הטורקים והגרמנים ניסו להתקדם לתוך סיני כשמטרתם היא תעלת סואץ.

        קרבות עזה ובאר שבע
        לאחר שהדפו את נסיונות הטורקים להגיע לתעלת סואץ, ניסו הבריטים להיכנס לתוך ארץ ישראל. בתחילת 1917 הם ניסו פעמיים לכבוש את העיר הגדולה בדרום הארץ - עזה. שני הנסיונות נכשלו. לאחריהם, הוחלף מפקד הכוחות הבריטיים בגנרל מוכשר בשם אדמונד אלנביותוגברו כוחות הבריטים.
        הפעם נקטו הבריטים טקטיקה אחרת: הם שלחו סיור לכיוון עזה, ואחד הפרשים ״איבד״ תיק ובו מפה עם תכנית מזוייפת לתקיפת עזה. הטורקים בלעו את הפתיון, והתכוננו לקרב נוסף על עזה. אך הבריטים תקפו דווקא את העיירה באר שבע וכבשו אותה.
        רוב החיילים בכיבוש באר שבע היו פרשים ורגלים אוסטרליים וניו זילנדיים, ולמעשה, קרב באר שבע הוא קרב הפרשים הגדול האחרון בהיסטוריה. באר שבע נפלה, ולאחריה נכבשה עזה ונפתחה הדרך למרכז הארץ. חיל המשלוח ידוע בשם״אנז״ק״ (ANZAC -Australian and New Zealand Army Corps) 
        הצבא הבריטי נוהג לקבור את הרוגיו באתרי הקרבות, ולכן יש בתי קברות בריטיים בארץ - עזה, בארשבע, ירושלים, רמלה וחיפה. האוסטרלים רואים חשיבות היסטורית בקרב באר שבע, ובאים מדי פעם לשחזר את הקרב. השנה יגיע גם ראש ממשלת אוסטרליה לרגל 100 שנה לקרב (שנערך בסוף אוקטובר 1917).

        הנצחת הקרבות בבאר שבע
        בין השכונות י וי"א יש פארק לזכר החיילים האוסטרלים שהשתתפו בכיבוש העיר ב-1917, ובו מתקני משחקים מונגשים לילדים נכים
        צילום:ד"ר אבישי טייכר


        יד לחייל התורכי (רחבת כאמל אתאטורק)
        האנדרטה נמצאת במפגש הרחובות רמב"ם ורחוב עלי דיוויס, ליד מתחם תחנת הרכבת הישנה. האנדרטה נחנכה במלאות 85 שנים לקרבות לכיבוש באר שבע בידי הצבא הבריטי .
        צילום:גבי בן שמואל

        בית הקברות הבריטי
        בצפון העיר העתיקה נמצא בית הקברות לחללי הצבא הבריטי. על משטח דשא ירוק ומטופח מסודרות מאות מצבות. מחלקה מיוחדת של הממלכה הבריטית אחראית על תחזוק בתי הקברות בכל רחבי העולם, ביניהם זה שבבאר שבע. רוב הנקברים כאן הם חללי הצבא המלכותי ממלחמת העולם הראשונה. מדי שנה, ב 31 באוקטובר נערך כאן טקס רשמי (זהו היום בו כבשו צבאות בריטניה ומושבותיה, בעיקר מאוסטרליה וניו זילנד, את העיר באר שבע). את בית הקברות הכשירו ובנו חלוצים יהודים מקבוצת "בני העמק"ב-1921
        צילום: Danny W

        יד אנז״ק בבארי
        בשנת 1967, במלאת 50 שנה לקרבות, תרמו יהודי אוסטרליה יד הנצחה לחיילים האוסטרלים והניו-זילנדיים, ליד קיבוץ בארי, לא הרחק מהגבול עם רצועת עזה. מומלץ במיוחד לבקר בסוף ינואר ובפברואר, עם פריחת הכלניות המרהיבה
        צילום:avi1111

        קק״ל יצרה מסלול לאורך נתיב הקרבות של חיילי אנז״ק, בנגב המערבי, אפשר לראות אותו כאן.

        הבריטים ניצלו את המומנטום והתקדמו במהירות צפונה. בעין הקורא, שליד ראשון לציון נערך קרב נוסף , בו ניסו הטורקים לבלום את ההתקדמות לכיוון יפו. הקרב נערך בין הטורקים לכוחות ניו-זילנדיים בפיקוד ניו זילנדי (ולא בריטי), קרב קשה שבסופו ניצחו חיילי ניו זילנד.
        לזכרם, יש אנדרטה בנס ציונה, ואנדרטה נוספת במעויין שורק (ליד חנות איקאה), במקום בו נערך הקרב. בעקבות הקרב נכבשו מושבות יהודה והעיר יפו.

        היעד העיקרי והיוקרתי ביותר היתה כמובן ירושלים. 3 דיביזות בריטיות עלו אל העיר משלשוה כיוונים. היתה לחימה עיקשת ממערב לירושלים - באיזור נבי סמואל ובמקומות אחרים, ומאות נהרגו בקרבות.
        ב 9 בדצמבר יצאה משלחת מירושלים להיכנע לצבא הבריטי, בעוד הצבא הטורקי נסוג מהעיר לכיוון יריחו. המשלחת ״נכנעה״ לקבוצת חיילים קטנה שיצאה לחפש אוכל, ובהמשך היו 4 טקסי כניעה, עד להגעתו של הגנרל אלנבי לעיר. ברוממה שבירושלים ניצבת אנדרטה לזכר כניעת העיר.
         
        צילום: eman

        אלנבי הגיע רכוב על סוס עד לשער יפו, שם ירד מהסוס, ונכנס לעיר ברגל, מתוך כבוד לשלושת הדתות שבעיר.
        תושבי ירושלים, שסבלו קשות בשנות המלחמה מהטורקים, קיבלו בברכה את השלטון החדש



        לאחר כיבוש יפו, עדיין שלטו הטורקים באש על הנמל מעמדותיהם ליד הירקון. הבריטים ניסו לכבוש את העמדות ולצלוח את הירקון (שהיה נהר שוצף ומכשול משמעותי באותם ימים). הם הצליחו לצלוח ליד שפך הירקון, אך הטורקים הדפו אותם משם. לאחר התארגנות מחודשת, בלילה הסוער בין 20 ל-21 בדצמבר 1917 הצליחו לצלוח שוב את הירקון ולכבוש את העמדות שמעברו הצפוני,  ולהתקדם עד לאיזור שפיים של ימינו.
        לזכר הצליחה יש היום שלושה עמודי זכרון - בשפך הירקון, בצפון תל אביב וליד איצטדיון רמת גן.

        צילום: דודי הולצמן

        קרבות נוספים נערכו גם מזרחה, ובין פתח תקוה לקרית אונו של היום נהרג חייל אוסטרלי שהונצח במצבה ליד מקום נפילתו. היום המצבה נמצאת סמוך לשם, בתחנת הדלק ״פז״ בקרית אונו.



        צילום:דודי הולצמן

        שמו של הירקון בערבית הוא ״עוג׳ה״, במקביל, השתלטו הבריטים על איזור יריחו, וגם שם הגיעו למחל זורם בשם ״עוג׳ה״ - וקו החזית נשאר ״בין עוג׳ה לעוג׳ה״ במשך חודשים רבים, עד ספטמבר 1918, כשארץ ישראל חצויה למעשה לשניים.

        1918: כיבוש צפון הארץ
        בספטמבר 1918 יצאו כוחות הבריטיים מעמדותיהם, בסיוע חיל האוויר הבריטי, ופתחו במתקפה מהירה לפונה. הם התקדמו לאורך מישור החוף אל העמקים, וניצחו את הטורקים בקרב מגידו (אתר בעל משמעות דתית-היסטורית בעולם הנוצרי). במקביל, תקפו את הטורקים בנחל תרצה (ממזרח לשכם) וחצו את הירדן, לכיוון א-סלט שבעבר הירדן (בפעולה זו השתתפו גם הגדודים העבריים). בהמשך נפלה חיפה, והצבא הבריטי רדף את הטורקים עד כיבוש דמשק. כל ארץ ישראל היתה כעת בידי הבריטים.

        סופה של תקופה
        הבריטים הקימו ממשל צבאי בארץ, שהפך לאחר כשנתיים למנדט בריטי בחסות חבר הלאומים. אחת ממטרותיו של המנדט היתה יצירת תשתית למדינה יהודית, בהתאם להצהרת בלפור והחלטות הועידות השונות שנערכו אחרי מלחמת העולם. בעיני התנועה הציונית, זה היה התגשמות חלום. הנציב הראשון (הרברט סמואל) היה יהודי תומך בציונות. אך אוירת השמחה התחלפה לאחר זמן בקשיים הקיום בין יהודים לערבים - פרעות, מאורעות ועוד. הגדודים העבריים פורקו לאחר שנטלו חלק בדיכוי המהומות ב-1920. יעבור עוד זמן רב עד שהבריטים יתנו ליהודים יכולת לפתח כוח צבאי עצמאי.
        מצד שני, המנדט הבריטי הכניס את הארץ אל התקופה המודרנית, דרך מנהל תקין ומסודר והכנסת טכנולוגיה חדשה לארץ. כל זה בניגוד לתקופה הטורקית שלא הצטיינה בכל אלה.

        פוסטים אחרים מהבלוג שלי לאתרים שנזכרו כאן
        ↧
        Search

        בדרך לתבור: חלמוניות, תצפיות וכנסיה

        November 10, 2017, 2:49 am
        $
        0
        0
        מוקדש למשפחת ביטון מכפר תבור


         צילום:אלמוג

        החל באמצע אוקטובר מתחילות, יחד עם הגשמים הראשונים והירידה בטמפרטורה, להופיע החלמוניות הראשונות. הן קיבלו את שמן בגלל צבען הצהוב הבוהק שדומה לחלמון.
        חלמוניות ראשונות מופיעות בצפון הגולןובהר מירון, באמצע אוקטובר. אחר כך הן מגיעות לנגב (סביבות להבים, אבל בעוד מקומות), ומאמצע נובמבר - בתבור ובמקומות אחרים בגליל. הפעם נצא בדרך לתבור, לראות את החלמוניות, המנזר שעל ההר ואת כפר תבור היפה.
        בתפר בין עמק יזרעאל ורמות הגליל התחתון המזרחי, מתנשאים להם שני הרים, שגובהם כמעט 600 מטר. הם בולטים מאוד בנוף ונראים כמעט מכל מקום בצפון הארץ. אלו הם התבור וגבעת המורה. התבור נזכר בתנ״ך כמה פעמים כסמל להר גבוה:
        "צָפוֹן וְיָמִין אַתָה בְרָאתָם, תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ" (תהילים פ״ט 13)
        כבר בימי קדם נקשר שמו באירועים חשובים. בימי השופטים הוא היה נקודת מפגש לבני ישראל לפני צאתם לקרב. 
        בימי בית שני הוא שימש להשאת משואות מהארץ לגולה. 
        הנוצרים מאמינים שישו עלה עם כמה מתלמידיו להר, פגש שם את משה רבנו ואליהו הנביא, וישו השתנה - פניו וידיו הלבינו וזהרו. האירוע הזה בעצם מעמיד את ישו ברמה של משה ואליהו ואף יותר מהם - אישור שהוא ״בנו של אלוהים״. זו הסיבה לקדושת ההר לנוצרים.
        ההר עבר מיד ליד (מוסלמים ונוצרים) בתקופה הצלבנית, ובמשך שנים רבות היו על פסגתו כנסיות. סביבתו היתה עזובה למחצה, ורבים מתושבי האיזור היו בני שבטים בדואים. בתחילת המאה ה-20 הגיעה לכאן ההתיישבות היהודית - כפר תבור ואילניה.
        נקודת העליה להר היא בכפר שיבלי שמצפונו.כאן יש רחבה שבה חונים אוטובוסים (שאינם יכולים לעלות למעלה) עם תחנת מונית חנות מזכרות. מכוניות פרטיות יכולות לעלות בזהירות בכביש מפותל מאוד, שצופה על נופים משתנים ונפלאים עם כל עליה בגובה, עד לשער הכניסה למתחם ההר


         צילום: ori

        החלמוניות
        נעלה בכביש המטפס לתבור. בעיקול השלישי נסטה ימינה בדרך עפר משובשת למדי, ונחנה. נמשיך ללכת בדרך כ-700 מטר, עד שנגיע לשלט שיפנה אותנו אל החלמוניות. המקום נמצא ממש מעל מגרש הכדורגל של הכפר דבוריה שמתחתינו.
        החלמוניות פזורות לאורך שביל מסודר שיצרו תלמידים מכפר דבוריה.
        החלמונית הוא גאופיט - צמח בעל בצל, שמהווה איבר אגירה תת-קרקעי ואוגר מזון, ופורח בסתיו בפריחה צהובה, גדולה ומרהיבה. החלמונית מעדיפה איזורים בעלי אקלים קריר וערבתי, ופורחת מוקדם יותר ככל שהגובה רב יותר.


         צילום: תמרה

        כנסיה ומנזר
        נחזור לכביש באותה דרך, ונעלה ברכב למעלה אל מגרש החניה של המנזר. יש בתבור, למעשה, שני מבנים: קתולי ואורתודוכסי.
        בגלל חשיבותו של סיפור ה״השתנות״, הפך התבור לתחנה חשובה בדרכם של הצליינים עולי הרגל. לאורך השנים היתה קיימת כאן כנסיה קטנה, שנבנתה מחדש כמה פעמים. הכנסיה הקתולית הנוכחיתנבנתה על ידי הארכיטקט האיטלקי ברלוצי (שתכנן הרבה כנסיות בארץ) ונחנכה ב-1924. מבנה הכנסיה הוא בהשראת הסגנון הרומנסקי (אמצע ימי הביניים) ויש בו גם קפלות מוקדשות למשה ואליהו.
        הכנסיה מרשימה ומושכת אליה צליינים רבים בימינו.
         
         צילום: דודי הולצמן
         צילום: pldrtbrennan

        צפונית לכנסיה נמצא מנזר יווני-אורתודוכסישנבנה באמצע המאה ה-19. 
        בדרך כלל הכניסה למנזר סגורה, ואם יהיה לכם מזל - תוכלו להכנס
        מסביב לפסגת ההר, מקיף את המנזר והכנסיה, סומן שביל נופי מרהיב במיוחד, שמתחיל ומסתיים באותה נקודה, ליד הכניסה לחניה שעל ההר. מהשביל נצפה דרומה אל נופי עמק יזרעאל, בתוך יער דליל של אלוני תבור. נראה גם את הגלבוע ואת הרי עבר הירדן. השביל ממשיך ומקיף את ההר, וכשמגיעים לצד הצפוני, הצמחיה נעשית צפופה בהרבה. בסתיו יש כאן סתווניות וכרכומים, בחורף - כלניות ורקפות, ובאביב - גביעונית הלבנון הנדירה. מהשביל אפשר לראות שהתבור מוקף ישובים, שהולכים ומתפשטים, הן לעמק והן במעלה ההר. אלו הם הישובים דבוריה (משמר כנראה את השם העברי דברת), אום אל-גאנם ושיבלי (שני האחרונים ישובים בדואים של בני שבט א-זבייח׳, שהיו להם קשרים טובים וגם רעים עם היהודים באיזור מימי הטורקים ועד ימינו). 
        בתצפית צפונה נראה את השטח הגדול של יער בית קשת, הרי הגליל העליון - צפת והר מירון, ובימים בהירים - את החרמון, שבחורף עוטה מצנפת שלג לבנה.

        ב-1901 נוסדה, על ידי בני הדור השני של מושבות העליה הראשונה, מושבה ליד התבור, במקום בו היה ישוב נטוש בשם מסחה. הם קראו למקום בשם זה, גם כשהשם הקשמי הפך לכפר תבור.
        בני המושבה עסקו בגידולי פלחה, שקדים, זיתים וגפנים. הם סבלו לא מעט מהגניבות מצד שבט הבדואים הסמוך. זו הסיבה שכאן היה המקום בו הקימו אנשי האגודה החשאית ״בר גיורא״ את ארגון ״השומר״ הפומבי, שמרתו היתה שמירה על הישובים היהודיים בכל מקום בו יידרשו.
         
         צילום: תמרה

        המושבה גדלה באיטיות ולא נחשבה למקום תוסס ואטרקטיבי, עד לשנות ה-70 של המאה ה-20. אז החל פיתוח מהיר, נבנו בתים חדשים והגיעה אוכלוסיה חדשה, התשתיות שופרו, ומאז ועד היום הפכה כפר תבור לישוב אטרקטיבי ויוקרתי.
        בן הכפר המפורסם ביותר הוא יגאל אלון, מפקד הפלמ״ח ושר בממשלות ישראל. הישוב מנציח בצורה יפה את הראשונים במוזיאון ״חצרות האיכרים״ 

         
         צילום: תמר הירדני

        יש יקב גדול בשם ״יקב תבור״, ומוזיאון המרציפן, עדות לגידולי השקדים שהמקום התמחה בהם. בחודש ינואר-פברואר אפשר לקאות את פריחת השקדים המרהיבה בשדות הישוב.

         
         צילום: אלי זהבי

        השיר "בדרך לתבור"

        ערב במסחה - שיר על הווי המושבה בשנות החמישים, עם הרבה נוסטלגיה


        ↧

        הקריות - מאחורי הצלילים, השיכונים והנחל

        December 14, 2017, 5:14 am
        $
        0
        0
        קצת היסטוריה והתיישבות
        בין חיפה לעכו משתרע לאורך החוף עמק רחב, חלקו חולי וחלקו ביצתי, הוא עמק זבולון. כבר לפני כ-100 שנה חשבו על האפשרויות לייבש את הביצות וליישב אותו, בשטח נוח לבניה. היו אפילו מחשבות על עיר ענקית, ״עיר המפרץ״ שתשתרע לכל ארכו.
        בפועל, נבנו ישובים קטנים, למגזרי אוכלוסיה שונים, החל משנות ה-30. קרית חיים כמה כשכונת פועלים, קרית מוצקין וקרית ביאליק - למעמד הבינוני, קרית אתא - לפועלי תעשיה וחקלאים. קרית ים, האחרונה שקמה, התחילה כשיכון לחיילים משוחררים מהצבא הבריטי.
        מדרום לישובים (שקיבלו את השם הגנרי ״הקריות״) לכיוון חיפה והקישון, נבנה איזור תעשיה ענקי. בתי זיקוק, מוסכים, חוות דלק וגז, מפעלים לתעשיה כימית עתירת מזהמים, טקסטיל ועוד.
        השכונות הפכו לערים קטנות שהתחברו לרצף העירוני של חיפה. הקריות הפכו לסמל של שיכונים אפרוריים ותעשיה מזוהמת, ונראה כאילו באמת אין שם מה לעשות.
        קרית חיים סופחה לחיפה, והקריות האחרות הן ערים עצמאיות, ובסך הכל גרים יותר מ-200 אלף אנשים בכל האיזור.
        בפוסט זה ננסה לראות, שיש מה לעשות גם שם.

        מוזיקאים ותעשיה
        באנגליה, ערי התעשיה האפורות כמו ליברפול ומנצ׳סטר הן בית גידולן של להקות רוק מהטובות בעולם. די אם נזכיר את הביטלס, אואזיס, הסמית׳ס ועוד. אולי משהו באויר המזוהם עושה משהו. כך גם בקריות שלנו: ארקדי דוכין והחברים של נטשה, יהודה פוליקר ובנזין, מני בגר, ערן גרוס ו״כרמלה גרוס וואגנר״ (אלו שמות שכניו של ערן צור), שירי מימון, אמיר פיי גוטמן, אינפקטד מאשרום ועוד. מישהו עוד יחקור את זה בצורה מדעית, אבל בינתיים נעים לדעת שבתוך השיכונים האפרוריים צמחו הצלילים הנפלאים האלה.
        הסרט "צומת וולקן"מתאר את הווי צמיחתן של הלהקות באיזור הקריות.


        נחל הקישון מנקז את רוב שטח עמק יזרעאל ונשפך למפרץ חיפה. לעיתים הוא עשוי להיות שטפוני וסוער, ואף נזכר בתנ״ך, בשירת דבורה ובסיפורי אליהו הנביא.
        איתרע מזלו, ולידו נבנה איזור התעשיה המזהם ביותר בארץ. יש מי שעוד זוכר את הצלילות של לוחמי השייטת בקישון, שייתכן שגרמה לכמה מהם לחלות בסרטן. עד לפני כמה שנים זה היה אחד המקומות המטונפים והלא-מזמינים בארץ, אולי בעולם.
        בשנים האחרונות, בצעדים מהוססים, שוקם חלק קטן מהנחל. אי אפשר להכנס עדיין למים, אבל יש מדשאות יפות על הנחל ותצפית לעבר הכרמל והים. במים יש צבים רכים, ועופות מים כמו מגלנים ושחפים. בחורף פורחים אלפי נרקיסים. אכן פינה מפתיעה בלב איזור כה אפור ותעשייתי. מקום מעולה לחובבי צילום, בעיקר של ציפורים בשילוב של טבע ונוף עירוני מנוכר.
        ההגעה היא מגשר פז או מצומת וולקן
        צילום:Hanay
         צילום:zvi roger
        קרית שמואל
        קרית שמואל הוקמה ב-1933 כשכונה דתית עצמאית, וסופחה לחיפה ב-1952. עד היום, רוב תושביה דתיים. יש בשכונה בתי כנסת רבים, ובבית הכנסת המרכזי הותקן ארון קודש מפואר שהגיע מאיטליה, מבית הכנסת ברג׳יו אמיליה, קהילה שכמעט נמחקה בשואה. בית הכנסת פתוח בשעות התפילה
         
        צילום:ks_nt

        קרית ים
        מצפון לקרית שמואל נמצאת קרית ים, עם חוף ים יפה והרבה שיכונים. קרית ים דומה יותר באופיה לערי פיתוח ופחות לקריות האחרות. העיר היא הרקע לסרט ״חולה אהבה בשיכון ג״,  שהעלה את השחקן משה איבגי לתודעה, ומתאר יפה את הווי השיכונים בתחילת שנות התשעים.
        בשנים האחרונות עברו לגור בה עולים רבים מברית המועצות לשעבר. כדי לתת לעיר צביון מעט יותר צבעוני מהאפרוריות המאפיינת אותה, בדה מישהו מליבו שבחופי העיר שוחה בתולת ים. הנושא הביא לחיפושים ומעט עניין בעיר המנומנמת. מה שנותר כיום הוא רק פסל בת הים על חופי העיר.

        צילום:ד"ר אבישי טייכר

        קרית מוצקין וגן החיות
        קרית מוצקין הוקמה כשכונה לבני המעמד הבינוני ב 1934. מאז היא גדלה, וסיפחה את המחנה הצבאי הגדול כורדאני. כיום חיים בה 40 אלף נפשות, והאטרקציה העיקרית בה הוא כן החיות המקסים"חי פארק"הגן מתוחזק היטב ומטופח, ומתגאה בקופים רבים, בעלי כנף כולל פינגווינים וזוחלים רבים

        צילום:ד״ר אבישי טייכר
        קרית ביאליק - עין אפק
        קרית ביאליק, על שם המשורר הלאומי, הוקמה מיד לאחר מותו ב 1934, ממזרח לכביש עכו-חיפה, בפס צר בין הכביש לנחל נעמן. מייסדי הקריה הם עולי גרמניה שהגיעו לארץ עם עליית הנאצים לשלטון.
        רחוב התל חוצה את קרית אתא ומגיע אל שמורת עין אפק.
        מעינות עין אפק הם מעיינות גדולים ועשירים שהזינו את נחל נעמן, נחל איתן ושופע. במשך שנים הופעלו כאן בכוח המים טחנות קמח, וכיום אפשר לראות את הטחנה הצלבנית שפעלה כאן. כמו ליד על מקור מים, בתל הסמוך התגלו שכבות ישוב עתיקות רבות, וחלק ממצאיהן מוצג במוזיאון שבטחנה. מגג הטחנה יש תצפית על כל שטח הפארק והקריות.
        צילום:Lorca

        מהטחנה יוצא שביל מקסים, בין שטחי הביצה ובריכות המים, בתוך צמחיה עשירה, ושפע עופות מים, מקומיים ונודדים.
        השבילים מונגשים ברובם לעגלות וכסאות גלגלים, ויש שטח גם לפיקניקים
        הכניסה בתשלום

        צילום:דודי הולצמן
        צילום:דודי הולצמן
        צילום:דודי הולצמן

        מי עין אפק זרמו (וחלקם עוד זורמים) לנחל נעמן. הנחל לא זורם מערבה לים, בגלל השיפוע הנמוך והחולות, אלא זורם צפונה, במקביל לקריות, ונשפך לים בעכו. חלק מהנחל שוקם והפך לטיילת יפה. נגיע לשוק של צור שלום (השכונה הצפונית של קרית ביאליק). נעבור מתחת לכביש 22 הסואן (עוקף קריות) לאורך תעלת ניקוז, עד שנגיע לערוץ הנחל. נלך לארכו, מימיננו בריכות דגים ובהם שפע ציפורים. במים יש דגים (לבנין הירקון) וצבים רכים ענקיים (עד 50 קילו לצב). השביל נמשך עוד כשני קילומטרים, ואז אפשר להתחבר בחזרה לצור שלום או לשוב באותה דרך. לאורך הנחל נראה הרבה אנפות. הגישה לבריכות הדגים לא מוסדרת עדיין

        צילום:חן בכר
        יער קרית אתא
        קרית אתא שונה במקצת משאר הקריות - היא לא צמודה לדרך הראשית שמקבילה לים, היא לא צפופה ומשתרעת על שטח גדול במזרח עמק זבולון - עד לפאתי ההרים. היא הוקמה ב-1969 מאיחוד של כמה קריות קטנות יותר. כיום היא הגדולה מבין הקריות.
        במזרח הישוב מתחיל יער קרית אתא - איזור נופש פעיל, יערות אורנים עם פריחת רקפות וכלניות, מתקני פיקניק ומשחק. היער מתחבר לנחל ציפורי ולגוש גדול של יערות הגליל התחתון המזרחי, עד יער הסוללים, והוא מעין ריאה ירוקה של כל האיזור. את היער חוצה דרך נוף, של 16 ק״מ והוא פופולרי בין רוכבי האופניים.
        בשוליו הצפוניים של היער, ליד חורבת אושה נמצא סלע ובו חרוטה ביוונית כתובת בת 12 אותיות. שסימנה, כנראה, את תחום השבת של אושה.  הסלע ידוע כ״אבן השבת״. בקרבת מקום יש מערה ובה ציון קברו של רבי יהודה בן בבא שהוצא להורג ידי הרומאים, על שהסמיך תלמידי חכמים. צומת סומך הסמוך נקרא על שמו.



        ↧
        ↧

        פריחה בין נתניה לחדרה

        January 7, 2018, 5:00 pm
        $
        0
        0
        טיול קצר וקרוב, לימי החורף הקצרים שבהם קמים מאוחר, מתארגנים באיטיות ויש זמן מועט בין הג׳חנון של לפני הצהריים לשמש השוקעת מוקדם...

        נתחיל בנסיעה בכביש החוף צפונה. אם יתמזל מזלנו לא יהיה פקק, ונגיע במהירות למחלף חבצלת, ונפנה ימינה לכיוון ביתן אהרון.

        בכניסה למושב שדרת פיקוסים ענקית. מולה, על רכס כורכר צר וארוך, נמצאת שמורה קטנה ויפה, ועליה שביל מסומן. נחנה למרגלות הרכס.
        השביל עובר בתוך פריחת חורף מרהיבה (מדצמבר ועד מרץ), של אירוסים, כלניות ורקפות. משיא הרכס נראה גם את הים ואת כל ישובי עמק חפר. באמצע השביל נגיע לעץ חרוב ענק שיוצר מעין ״מערה״ שבתוכה אפשר לשבת עם הילדים, לטפס על הענפים, לספר סיפור ולהרגיש בתוך הרפתקה. 



         צילום: דודי הולצמן

        השביל ממשיך בין הפרחים עד לקצה הצפוני של הרכס, ולמערות קבורה עתיקות (הכניסה אליהן נאסרה בגלל חשש לקדחת מערות).
         צילום: דודי הולצמן

        נחזור באותה דרך בה הלכנו. בכניסה נמצא גן אירועים בשם ״בית הראשונים״ בתוך בית שבו גרו ראשוני המתיישבים בעמק חפר. במקור זה היה בית חווה גדול שנבנה במאה ה-1ֿ9 על ידי אנטואן בישארה טיאן, בעל קרקעות העמק עד לרכישתם בידי חנקין.
        בחצר בית הראשונים מספר מתקנים חקלאיים ותצפית אל מרחבי עמק חפר, לזכר רמי כהן שנפל במלחמת לבנון.

         צילום: דודי הולצמן

        במושב עצמו נמצא משק הלברכט ובו מגוון פעילויות לילדים - קטיף, אסיף, אפיית פיתות ועוד הרבה פעילויות חקלאיות

        כלניות ליד אולגה
        מביתן אהרון נחזור לכביש החוף. במחלף אולגה נפנה פניית פרסה ונשוב דרומה. נפנה בפניה הראשונה ימינה לכיוון שכונת ״עין הים״, נגיע לכיכר, נפנה שמאלה לדרך עפר והנה הפתעה (החל באמצע ינואר): שדה ענק של כלניות אדומות לפנינו. כל כך קרוב לכביש ועדיין (?) לא מוכר. פינת חובה להצטלם בתוך השטיח האדום והמרהיב.
        בסוף ינואר יתחילו לפרוח אירוסי ארגמן ב״חורשת קדימה״ שנמצאת מערבה מכאן לכיוון הים, ומטופחת על ידי ילדי האיזור. בכלל, כדאי לנסוע לכיוון החוף היפהפה של אולגה, על מפרציו המקסימים. בחורף הים צלול ואף יפה יותר מאשר בקיץ.


         צילום: דודי הולצמן


         צילום: דודי הולצמן


        מגבעת אולגה ניסע לחדרה, ובכביש 4 דרומה עד לתחנת הדלק ״דור אלון״. נפנה ימינה לכיוון הפארק.
        פארק השרון משתרע בעצם מכאן ועד הים. הוא מתחבר ליער חדרה שליד תחנת הרכבת (אפשר ללכת עד לשם, הליכה ארוכה במקצת). יש בו שטחי חולות, ביצה ויער. אנחנו נחנה וניכנס לתוך המרחב הירוק שמשמאל לדרך (המסומנת בכחול)

         צילום: יוחאי ג
        בחורפים גשומים הבריכה מתמלאת מים והופכת לאגם של ממש. כל הסביבה ירוקה בירוק עז. מקום נפלא לפיקניק של אחר הצהריים או לקפה. מכאן אפשר לצאת לטייל בשדות סביב האגם. יש המוני סביונים, ופה ושם כלניות, אירוסים ארץ ישראליים, אלקנת הצבעים ואפילו מעט רקפות.

         צילום: אמיר ג׳ורנו
        נקודת סיום יפה ליום קצר.
         צילום: אמיר ג׳ורנו

        ↧

        סובב עמק איילון - ארץ השקדיות והרקפות

        January 29, 2018, 5:30 pm
        $
        0
        0
        בסוף ינואר, סביב ט"ו בשבט, מתכסים עצי שקד רבים במעט פריחה לבן, מעין קריאת השכמה לאביב באמצע החורף.
        יחד עמם מתחילות לפרוח הרקפות, בעיקר ביערות האורנים. נצרף את הפריחה לאיזור מלא בהיסטוריה, והנה טיול קצר ולא מחייב, קרוב לבית, סביב עמק איילון.
        עמק איילון נזכר בתנ״ך בזכות הפסוק ״שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון״ מספר יהושע. בעצם, במלחמת יהושע עם מלכי כנען קרה מעין ״נס״ ובו גרמי השמיים המתינו ליהושוע עד שיסיים את מלאכתו.
        בהמשך, היה עמק איילון, מקום אסטרטגי בין השפלה להר, לאתר קרבות נוספים: קרב אמאוס החשמונאי, וקרבות לטרון במלחמת העצמאות.


        צילום: אריה טננבאום, פיקיויקי

        שקדיות סביב מודיעין
        נתחיל בנסיעה לאיזור התעשיה שילת הסמוך למודיעין. מעל האיזור, בעיקר בכיוון מערב יש פריחה יפה של שקדיות.
        ניכנס לתוך העיר מודיעין וניסע לגבעה שבין מכבים לרעות. על הגבעה הוקם מצפור לזכרו של רא״ל אמנון ליפקין-שחק, רמטכ״ל צה״ל ה-15, שגם היה תושב העיר. האתר צופה אל עמק איילון, אל הרי ירושלים ואל השכונות של מכבים ורעות. האתר מונגש היטב ויש בו עמדות הסברה קוליות.

        על הגבעות הדרומיות של מודיעין, במקום שעלול/עשוי להיות יעד לבניה יש עדיין שפע פריחת כלניות, שקדיות ורקפות. במקום סומן ״שביל הגבעות הדרומיות״. גם הוא יעד מקסים לטיול, כל עוד הדבר אפשרי.

        נמשיך לתוך מודיעין העיר ונצא ממנה ביציאה הדרומית לכיוון לטרון. נגיע לפארק קנדה.

        פארק קנדה
        הפארק ממלא את חלקו הצפוני של עמק איילון ואת מורדות הגבעות שסמוכות אליו.
        כדי לראות את השקדיות, עלו ברכב בדרך הראשית של הפארק כקילומטר. מימין נראה גבעה ועליה חורבת עקד, שרידי מבצר חשמונאי ומערת מסתור מימי בר כוכבא (אפשר לזחול בה). משמאל (מצפון לדרך) - ירידה לתוך שביל המעיינות, שיוליך אותנו בין טרסות עתיקות, פלגי מים ונביעות (בחורף ובאביב), וגולת הכותרת - עצי שקד רבים שצובעים את העמק בפריחה לבנה. סיום הנחל הוא באגם מלאכותי, גם סביבו עצי שקד. 
        מדרום לכניסה לפארק, נמצא אתר העיר ההיסטורית אמאוס: כאן נערך קרב חשוב בין היוונים והמכבים, וכאן, על פי האמונה הנוצרית, התגלה ישו למאמיניו. בתקופה הביזנטית היתה שם כנסיה מרשימה (אפשר לראות את שרידיה) וכך גם בתקופה הצלבנית. במאה ה-19 נבנה מנזר גדול ליד אתר העתיקות, והוא פעיל עד היום. אפשר לבקר בו.

        לפארק קנדה יש גם היסטוריה קרובה יותר שמעט נשכחה: הוא בנוי על חורבותיהם של שלושה כפרים ערביים שנכבשו במלחמת ששת הימם ונהרסו.

        מנזר השתקנים
        מנזר גְבירתנו של שבעת המכאובים, הידוע יותר בשם מנזר לַטרוּן או מנזר השתקנים נמצא בלטרון, סמוך מאוד למחלף. המנזר משתייך לזרם הבנדיקטיני ונוסד בסוף המאה ה-19. בניגוד למה שחושבים, הנזירים אינם שותקים כל היום, אלא ״נדרשים למעט בדיבור״. אין כל בעיה לבקר במקום ולדבר איתם, ומי שמעוניין יכול לקנות את היין המפורסם שהם מייצרים במקום לצד מזכרות ומאכלים שונים. 
        כנסיית מנזר צנועה, אך בולט בה פסל גדול של מרים האוחזת את ישו התינוק.
        המקום מכניס אורחים ונעים יחסית לבקר בו.


        צילום: bukoved 

         
        צילום: bukoved

        ממנזר השתקנים ניסע במעלה כביש 424. זה היה הכביש הראשי לירושלים עד 1948, וכאן ניצבה לה מצודת משטרת לטרון הבריטית.
        במאי 1948 כבש הלגיון הירדני את המצודה, וניתק את הדרך הראשית לירושלים. הדבר היה מעט מתסכל, כי פרט לנקודה זו, הצליחו כוחות ההגנה להשתלט על כל הדרך אל העיר במאי 1948.
        דוד בן גוריון ראה במצודה אבן נגף, והחליט להטיל כוחות רבים בנסיון לכבוש את המצודה. חטיבה 7, חטיבת השריון של צה״ל שזה עתה הוקמה, הושלכה לקרב מול הלגיון המנוסה, לצד חטיבות אחרות, וכשלה, בשני הנסיונות. זה היה מאורע טראומטי לחיל השריון הצעיר, ולמרות שמאז הפכה החטיבה לחטיבה מנצחת וטובה, עדיין נשאר המשקע של כשלון לטרון. מאז משמש המקום אתר הנצחה מרכזי לחיל השריון. שמות הנופלים בכל מלחמות ישראל, תיאורי הקרבות ותצוגה מרשימה מאוד של טנקים ישראליים וטנקי שלל. זהו למעשה אחד ממוזיאוני הטנקים העשירים בעולם. פתוח גם בשבתות ומומלץ מאוד לביקור.

        צילום: bukoved
         
        צילום: bukoved

        והדרך לירושלים? בסופו של דבר, לטרון לא נכבשה במלחמת העצמאות, הדרך נותרה חסומה, אך דרך בורמה שהתגלתה והכביש העוקף שנסלל בעקבותיה, התגברו על החסימה.
        ביוני 1967 נכבשה לטרון בקלות על ידי צה״ל, הכביש נפתח והיה דרך ראשית לירושלים עד שנסלל הכביש המהיר הנוכחי.

        מצפון ללטרון על כביש 424, נחנך לפני כ 15 שנה פארק המיניאטורות של ישראל - ״מיני ישראל״. אמנם יש בעיות תחזוקה קלות, אבל הפארק בהחלט מהנה לילדים וגדולים ומנסה להתחדש כל פעם במופעים ובאטרקציות נוספות



        צילום: יוני שפירא. מנזר השתקנים המוקטן, ומנזר השתקנים האמיתי ברקע

        יער לח"י ויער הבריגדה
        נמשיך בכביש צפונה עד לסביבת מושב משמר איילון. נפנה ימינה ליער קטן ויפה המכונה ״יער לח״י״ ובו אנדרטה ללוחמי הארגון, ולא רחוק ממנו, יער הבריגדה ובו אנדרטה ללוחמי הבריגדה היהודית. בשולי היער מעט שקדיות, אך בתוכו יש הרבה רקפות שפורחות כעת בוורוד, ותצפית לעבר העמק כולו, כולל ״מאגר איילון״ - נסיון לא מוצלח לסכור את מימי נחל איילון כשהוא יורד מההרים.

        עוד יערות
        ממערב לכביש אפשר להתחבר למכלול הענקי של יער המגינים. הרבה דרכים לאופניים ולרכב שטח, שטחי פריחה עצומים של רקפות, וגם מעט כלניות, אירוסים ועיריות, הרבה מקום לפיקניק וכל זה כל כך קרוב ללב הארץ. יש הרבה אנדטאות ותצפיות מרשימות.

         
        צילום:ד״ר אבישי טייכר. אנדרטת ״משבר לתקומה״

        עוד על יער המגינים כאן.
        ;  
        צילום: דודי הולצמן

        ↧

        ציפורי - יער, מעיינות ועיר עתיקה

        February 17, 2018, 4:00 pm
        $
        0
        0
        הגליל המערבי התחתון היה מאז ומתמיד איזור מיוחד. גבעות נמוכות ומיוערות ביער אלונים, עם התיישבות חקלאית מצומצמת. כאשר רצו הטורקים והגרמנים לכרות את היער במלחמת העולם הראשונה, תושבי המושבות הטמפלריות הצליחו למנוע את רוע הגזירה וכך נותר יער אלונים פורח עד ימינו. לכך נוספו נטיעות של קק"ל, ונוצר רצף של יערות מפאתי קרית אתא ועד פאתי נצרת. אלו הם יערות ציפורי בהם נבקר היום. היות שמדובר ביער שרובו אלונים, יש בו יותר קרחות יער שמאפשרים פריחה מגוונת ומרהיבה של כלניות, סחלבים, עיריות וגם רקפות ליד האורנים.

        צילום: דודי הולצמן

        מיער קרית אתא לאלון הגליל
        דרך עפר טובה בת 16 ק״מ נמשכת מיער קרית אתא, לכל אורך היער, עד אלון הגליל וכביש 79. כמובן שאפשר להתחבר ליער מנקודות רבות לארכו. מפה תוכלו לראות כאן

        התחלת הדרך מיער קרית אתא תביא אותנו לסלע השבת (שמסמל את תחום השבת של העיר העתיקה אושה), וממנו לאורך מצפורים וחניונים שונים ומלאי פריחה לכיוון אלון הגליל. העיר אושה היא המקום הראשון אליו גלתה הסנהדרין מירושלים, במאה השניה לספירה, וכאן פעלו חכמי המשנה בשנים שלאחר מכן: ר׳ יהודה הנשיא, ר׳ יהודה בן בבא, ואחריהם גם חכמי התלמוד כמו רבי יוחנן וריש לקיש.
        כאן מתחילים ללוות אותנו גם בוסתני רימונים וזיתים, ואנו מתקרבים לישובים כעביה והרדוף. מכאן אפשר לצפות אל נחל ציפורי, ולרדת ברגל או ברכב שטח לעבר הנחל, לכיוון עין יבקע.


        צילום: איילת לב ארי

        נחל ציפורי - עין יבקע וטחנות הנזירים
        כדי להגיע לאתרים אלה ברכב רגיל, נצטרך לנסוע בכביש 70 ולפנות לעבר ראס עלי-חוואלד, ולהמשיך לאורך הנחל עד לטחנת הקמח.
        לפני 150 שנה קנו נזירים כרמליתים את המקום, והפעילו בכוח מי נחל ציפורי את טחנת הקמח שפעלה עד 1954. כיום זו חווה פרטית, אך אפשר לבקר בתיאום. שימו לב לגשר המרשים שעל הנחל. מכאן נלך לאורך גדות הנחל הזורם, בשביל מסומן כחול, מזרחה, לעבר עין יבקע, מרחק של קילומטר אחד. אפשר לכשכשך רגלים במעין, שספיקתו משתנה לאורך השנה. נחזור בדרך בה הגענו.

        צילום: רפי הירשלר

        נסיעה בכביש 77 מאלונים לכיוון צומת המוביל כבר מכניסה אותנו לאוירה הפסטורלית של יערות האלונים. ממש לפני הירידה למחלף המוביל נסטה לצד הדרך לחניון קטן שממנו יוצא שביל מסומן במעלה הגבעה המלאה בשלל פרחים זהו חניון יער הסוללים. אפשר לשוב לרכב, או לטייל בכל הרכס שמעל מחלף המוביל, ועליו יער אלונים, רובם אלוני תבור, וביניהם קרחות יער נרחבות, שמאפשרות לפרחים לפרוח, בגלל ״השמיים הפחוחים״ אל השמש. כלניות מכל הצבעים, עיריות׳ צבעונים וסחלבים. בדרכי היער אפשר להגיע עד לצומת הכניסה להסוללים/שמשית, ואפשר להגיע לכאן גם ברכב.


        צילום: דודי הולצמן
        שביל שמשית
        מכביש 79 נפנה דרומה, ממזרח למחלף המוביל, לכיוון הישובים שמשית והסוללים. נעקוב אחרי השילוט עד שנגיע לשביל שמשית, שביל שיצרה קק״ל בתוך יערות האלונים. שביל מעגלי, קצר ונוח. השביל מגיע לתצפית יפה אל כל חלקו המזרחי של נחל ציפורי ולמערב הרי נצרת, עובר דרך גת עתיקה ושפע פרחים, וזה המקום להסביר לילדים על האלונים - להראות בלוט, ספלול ואת מבנה העץ והעלים המיוחד של האלון. פה ושם נשנע קריאות עורבנים שחיים ביער (וניזונים מהבלוטים).

        צילום: הארי גוסנס
        האתר החשוב והמעניין ביותר בכל האיזור הוא עתיקות ציפורי, שעוד נקדיש להן פוסט נפרד. בעליה להרי נצרת, ליד מעיינות ציפורי השופעים, שכנה בימי קדם עיר גדולה וחשובה. היא נושבה כבר בימי התנ״ך, אך עיקר תפארתה היתה מימי החשמונאים ועד לתקופה הביזנטית. כאן התקיימה עיר שהיא גם יהודית וגם הלניסטית-רומית. בשנות השמונים נערכו בה חפירות נרחבות (למעשה ממשיכים לחפור עד היום) שגילו בית כנסת עם רצפת פסיפס יפה,
         
        צילום: דודי הולצמן

        תיאטרון רומי, וילות רומיות מרהיבות, עם פסיפסים עוצרי נשימה (כמו ״המונה ליזה של הגליל״).


        צילום: אילן שריף

        בציפורי פעלו חכמי המשנה, ובה היא נחתמה בידי רבי יהודה הנשיא, בתחילת המאה השלישית.
        כדי לספק מים לעיר נחצבו אמות מים ממעיינות עשירים ליד הכפר ריינה. מערכת המים נחפרה ושוחזרה ואפשר לבקר בה.
        צילום: דודי הולצמן

        ביקור מקיף בציפורי יצריך כמה שעות, ואפשר גם יום שלם ואף יותר...

        • בכפר זרזיר ממזרח לכביש 77 יש מסעדות מצויינות ולא עמוסות בשבת (בינתיים...)
        • בשנה האחרונה עמלה הממשלה על סימון ״שביל הסנהדרין״ בן 70 קילומטר שיחבר בין אתרי ימי המשנה והתלמוד בגליל התחתון, ויעבור כמובן באושא, יער הסוללים וציפורי

        ↧
        Viewing all 66 articles
        Browse latest View live
        Search